הקורא איתן הפנה אותנו לאינפוגרפיקה המלבבת הזו ב-Businessweek, שנותנת אילוסטרציה מצוינת להבדל בין קורלציה של שני נתונים לבין קשר סיבתי אמיתי ביניהם, ולכמה קל לבלבל בין השניים עם אינפוגרפיקה:

לפעמים צריך למצוא את הגאווה הלאומית שלנו איפה שאפשר. בחודש יולי האחרון שבר הגרף של ישראל היום שיאים של עיוות ומניפולציה עם שנתות שלא תואמות לקווים של הגרף וירידות שמוצגות כעליות. ועכשיו אנחנו מקבלים גרף דומה גם מרשת פוקס ניוז האמריקאית, שגם היא שמה את האמת – שלא לומר, הדיוק הכמותי – כנר לרגליה:

אז מה יש לנו כאן? הטיה אחת בסיסית ופופולרית, והיא קיצוץ מערכת הצירים, שמתחילה מ-8 במקום מ-0, על מנת להדגיש הבדלים קטנים. 0.4% מאוכלוסיית ארה”ב זה אולי מעל מיליון איש, אבל במונחים סטטיסטיים זה לא שינוי מאד גדול.

הבעיה הגדולה יותר, כפי שאתר FlowingData מציג, היא במשחקי הלמעלה-למטה, שבהם ירידה בגרף מוצגת כעליה, או במקרה הזה, כהשארות במקום. האתר כבר עשה את הצעד המתבקש ובנה באקסל את הגרף כמו שהוא אמור להיות, כמובן, אבל מה שהפריע לי כאן זה לא סתם המניפולציה של המספרים, אלא כמה היא עשויה בצורה פשטנית וחובבנית. אם הגרף של ישראל היום היה מלא עומס של פרטים ונקודות וקווים, עם המון בלבול וטעויות וטשטוש, אז הגרף של פוקס הוא, לעומתו, פשוט וישיר. חוץ מנקודת המידע האחרונה, הגרף הוא מדויק ואמין, כמו שאפשר לראות מהקווים הצהובים ששרטטתי למעלה. ה-9.0 הוא 9.0 לאורך כל הגרף, וההפרשים בינו לבין ה-8.8 או ה-9.2 הם שווים והגיוניים. רק ה-8.6 הסופי הוזז בצורה גסה כלפי מעלה. אם כבר עושים הומאז’, לכל הפחות אפשר לעשות אותו בצורה פחות חובבנית!

אבל מה שהפריע לי עוד יותר בגרף הזה הוא איך שתי ההטיות שהצגתי לעיל מתנגשות אחת בשניה, באופן שמראה שמי שהכין את הגרף לא ממש ידע מה הוא עושה. הטיה השניה, השקר הבוטה, נועד לצמצם את ירידת היקף האבטלה בחודש נובמבר, נכון? אבל ההטיה הראשונה עושה בדיוק להפך: קיצוץ מערכת הצירים תמיד תדגיש את ההבדלים בין נקודות המידע. נראה שבפוקס קיצצו את מערכת הצירים, כנראה מתוך שיקולי אסתטיקה בשביל לא להשאיר הרבה שטח מת על הגרף, ואז שמו לב שהם מחמיאים לממשל, במקום לבקר אותו. אני מדמיין בשלב הזה את העורך הזועם פורץ למחלקת הגרפיקה ומנופף בדף המודפס (למה דף מודפס בגרף לתוכנית טלוויזיה? לא יודע. הדמיון שלי מוזר ככה), ודורש מהגרפיקאי לתקן את זה, עכשיו! במצב כזה, יותר פשוט להקפיץ את הנקודה האחרונה למעלה, במקום לחשוב מחדש על איך לבנות את הגרף כדי שיעביר את המסר שרוצים להעביר.

הפופולריות של האינפוגרפיקה בתקשורת היא, כידוע, הצדקת הקיום של הבלוג הזה. ההתעקשות לתקוע גרפים עקומים ומבלבלים בכתבות היא לחם חוקינו. אבל הפופולריות הזו מגיעה לשיאים שגם לי נראים מגוחכים, ועם הכתבה הזו, הבנתי מה מפריע לי במקרים רבים. הכתבה, בפני עצמה, מעניינת וחשובה. אבל בניגוד למה שהכותרת והמאמר טוענים, לא מדובר באינפוגרפיקה כלל.

הכתבה מכילה סדרה של טיפים והנחיות לייעול החיפוש בגוגל ושיפור התוצאות, בין אם במנוע החיפוש הכללי או במנוע החיפוש האקדמי, Google Scholar. הטיפים ברובם טובים, חוץ מהחלק מהאחרון, שלא רק שמכיל טיפים שלא קשורים לגוגל (איך לחפש בתוך העמוד, איך לשמור תמונה מסך, שניהם מותאמים למשתמשי מק שגולשים בספארי בלבד). אבל אין כאן נתונים שמוצגים בצורה גרפית. יש פשוט רשימה של טיפים שמלווים באילוסטרציות, שמבהירות ומבארות את ההסבר.

עכשיו, אפשר להתווכח, אולי, על ההגדרה של אינפוגרפיקה. אפשר להגיד שכל שימוש בגרפיקה להעברת מידע היא אינפוגרפיקה. אני חושב שהגדרה כזו היא רחבה מדי, ומרוב כוללניות מעקרת את המונח ממשמעות. נאמר, אם כך, אינפוגרפיקה היא דרך להעביר נתונים – נתונים טבלאיים, נתונים מספריים, נתונים סטטיסטים או נתונים אחרים – בעוד שימושים גרפיים אחרים שמלווים או מחליפים טקסט הם אילוסטרציות.

אנשים רבים וטובים קישרו היום לסקר שהתפרסם במוסף סוף השבוע של ישראל היום, בו נשאלו אזרחים (יהודים דוברי עברית, כן?) על איום הגרעין האיראני, סקר שתוצאותיו התפרסמו בגרף המגוחך הזה:

יוסי לוי כבר התייחס לבעיה הראשית, הבולטת, הקיצונית והבלתי סבירה של הגרף הזה – העובדה שיש פער עצום בין המספרים לבין הייצוג הגרפי שלהם. ההטיה כאן כל כך בוטה, שיוסי כבר מחכה להתנצלות של מחלקת הגרפיקה שתתפרסם ביום ראשון, ואנשים אחרים צופים שדווקא הגרף כאן נכון, והנתונים המובאים הם המוטעים – פשוט בגלל שטעות כזו גסה, אפילו עם הרקורד האינפוגרפי של ישראל היום, הוא לא סביר בעליל. אי לכך, אין לי שום כוונה להתייחס לחלק הזה של הסקר, ואתמקד בשני אלמנטים אחרים שצרמו לי בעמוד הזה.

הראשון הוא ניסוח השאלה. דובי כבר כתב כאן על כמה קל להטות סקרים, והשאלה שמופיעה בכותרת – אם היא אכן השאלה שהוצגה לנסקרים, היא דוגמא טובה לכך. נתחיל מההנחה המובלעת בשאלה – איראן עובדת על פיתוח נשק גרעיני. היא פשוט קיימת שם כאמת בלתי מעורערת. והנסקרים לא נשאלים על ההשלכות, לדעתם, של “נקיטת צעדים” (איזה צעדים?), אלא מוכוונים לשאלת כן/לא מצומצמת: ימנע נשק גרעיני או לא?

ואם לא ברור מה האג’נדה של הסקר הזה, בא העורך והנחה לגרפיקאי לשלב תמונה שתבהיר את הנושא. תמונה אפוקליפטית של פטריה אטומית, שמשחקת על הפחדים הקמאיים של כולנו. בהנתן התמונה הזו, אפשר היה לנסח את השאלה גם כך: “האם נקיטת צעדים על ידי מדינות המערב תציל את ישראל מחורבן וודאי, או שתכשל במאמציה?”.

מכאן יוצא המסקנה הסופית של העמוד הזה, המסקנה שעוברת באופן אוטומטי אבל תמיד כיף לפרק כדי לראות איך היא נבנית. איראן גרעינית = חורבן. התערבות מערבית = מניעת חורבן. לכן, יש לעודד תקיפה של איראן. מש”ל.

דרך דובי, שוב, הגעתי לפוסטר הזה:

אני רוצה להבהיר, כאן ועכשיו, שאין לי שום כוונה להכנס כאן לדיון סביב ניסויים בבעלי חיים. להרבה אנשים יש הרבה דעות והרבה טיעונים טובים לכאן או לכאן, אבל זה לא המקום. כאן אנחנו מדברים על גרפים ודרכים שונות להציג נתונים – כולל הפוסטר הזה, בלי קשר להשלכות המוסריות של הנושא שלו. מי שרוצה לדון בנושא הזה, מוזמן לפתיל (הארוך, ארוך) הזה באייל הקורא. תגובות בנושא כאן – ימחקו.

אבל מה כן הפריע לי בפוסטר הזה? יכול להיות שניסויים בבעלי חיים אכן האריכו את החיים לתושבי העולם המערבי המודרני. יכול להיות שאפילו האריכו משמעותית. אבל אין שום דבר לדעת – לא לי, לא ל-Foundation for Biomedical Research ולא למשרד הבריאות האמריקאי שמובא כאן כסמכות – לדעת בדיוק בכמה. יש פשוט יותר מדי משתנים. אם אכן נרשמה עליה בתוחלת החיים, האם אנחנו יכולים להיות בטוחים שזה בגלל הניסויים בבעלי חיים? האם אנחנו יודעים מה תוחלת החיים היתה בלי הניסויים הללו? האם אנחנו לא מבלבלים כאן בין קורלציה לבין סיבתיות, כלומר מהעובדה שהיו ניסויים בבעלי חיים ותוחלת החיים אכן עלתה, אנחנו מסיקים שהאחד נגזר מהשני.

הפוסטר הזה לא עונה על כל השאלות הללו שהעלתי. הוא אפילו לא מנסה. הוא עושה כאן שימוש, במקום, בטכניקה רטורית בעייתית: הוא נותן מספר מדויק, אפילו עם ספרה אחרי הנקודה העשרונית. הטקטיקה הזו משלבת שתי מניפולציות רטוריות נפוצות: בעיקר פניה לסמכות, עקב ההרגל בחברה המערבית לקבל באופן כמעט אוטומטי טענות של הממסד המדעי, בשילוב עם וריאציה של הוכחה באמצעות עודף מילוליות, שבה הבאת נתון מדויק, בעיקר בהקשר מדעי, בא לטשטש את האמיתות – או הרלבנטיות – של הטענה.

יש כאן מצב אירוני, שבו כמה שהטענה פחות ניתנת להוכחה, היא נתפסת כיותר משכנעת. טענה בסגנון “ניסויים האריכו את תוחלת החיים בעשרות שנים” היתה נתפסת כמשכנעת פחות, כי היא נראית כאילו היא מתבססת על הערכות גסות, למרות שיותר אנשים היו מסכימים שהיא נכונה. אבל 23.5 שנה – טוב, זה כבר ספציפי מדי בשביל שמישהו פשוט ימציא את המספר הזה, לא?

אז כל פעם שאנחנו נתקלים בטיעון שמתבסס על מספר מדויק, כולל אחוזים, שברים ומספרים עשרוניים, אנחנו צריכים להתגבר על האינסטינקט הזה, לתת בו אמון. מספרים, כידוע, משקרים. בניסויים בבעלי חיים, בעישון, ואפילו ביוגורט.

דובי מצא היום את האינפוגרפיקה הזו, שמציגה כמה מסגנונות האינפוגרפיקה הפופולריים יותר באינטרנט בתקופה האחרונה:

(התמונה פורסמה ע”י smoy@Flickr, ברשיון CC-BY-NC-ND)

מעבר לעובדה שזו אסופה מוצלחת של קלישאות אינפוגרפיקה, הרשימה הזו מזכירה גם משהו נוסף: גם באינפוגרפיקות, כמו בכל דבר אחר, יש אופנות וטרנדים. מספיק שמישהו יצר סגנון גרף חדש שהיה מוצלח ופופולרי, הוא הופץ בצורה ויראלית וזכה לשבחים, ואז כל מעצב גרפי בשקל ועורך של עיתון-רשת החליט שגם הוא חייב כזה, ואנשים התחילו לאנוס מידע לתוך התבניות הויזואליות הפופולריות, בניגוד לאלו שמתאימות אליו.

זה נכון לא רק לצורות המידע, אלא גם למאפיינים אחרים, כמו פאלטת הצבעים שבשימוש (כחול ואפור! כחול כהה בקונטרסט עם כחול בהיר על רקע אפור! אפור על אפור!), הפונט של האינפוגרפיקה (Univers, או פונט סאנס-סריף דחוס וגבוה אחר), או אפילו הנושא של האינפוגרפיקה (רשתות חברתיות!).

כמו כל דבר, אנחנו צריכים עם כל אינפוגרפיקה לשאול את עצמנו “למה המעצבים בחרו בגרף הזה, או בעיצוב הזה, בשביל להעביר את הנקודה שלהם”. ולא לפחד לענות לשאלה הזו בתשובה “סתם, ככה”.