הפחד הוא קוטל הבינה

הקורא גלעד דיאמנט הפנה אותי לכתבה הזו בטמקא על מנגנון הפחד בבני אדם, כתבה המכילה את עיבוד התמונה הבא:

הפעלת נתיבי הפחד במוח (איור: ynet, shutterstock)

כמו גלעד, גם אני לא מומחה באנטומיה, אבל עדיין די ברור לי שלא היתה כאן כוונה לטעון שהאבונים הללו במוח ממוקמים איפה שהם נמצאים על התמונה. מדובר פשוט בעורך שכתב “מוח” ב-Shutterstock, מאגר תמונות אילוסטרציה מסחרי, ואז שלח את התמונה לגרפיקאי שיוסיף לו את מסלול הפחד במוח מתוך טקסט הכתבה, בלי לחשוב על כך שהוא מרמז כאן, כביכול, על מיקומים אנטומיים בלתי סבירים.

עוד משהו שהתפספס לו, לדעתי, זו העובדה שהשרטוט מעביר את התחושה שהפחד נכנס דרך התלמוס, אבל יוצא דרך ההיפותלמוס. עוד תוצר לוואי מצער של הצמדת החיצים סביב העוגן החזותי של המוח האנושי. וזה גרם לי להזכר בחולית, ובפראפראזה הבאה על הלחש נגד הפחד של בנות גשרית, ועם התנצלות מראש לפרנק הרברט:

אל לי לפחוד. הפחד הוא קוטל הבינה. הפחד הוא המוות הקטן המביא כיליון מוחלט. אעמוד בפני פחדי. אניח לו לחלוף דרך התלמוס. וכאשר יחלוף על-פני ההיפוקמפוס, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיב ואת האמיגדלה. במקום שעבר הפחד לא יהיה דבר. רק ההיפותלמוס יוותר.