בעיני המתבונן

שלחו לי היום לינק לאינפוגרפיקה הבאה, שמנסה לייצג לנו משהו בנוגע לאוכלוסיה של העולם. אני חושב. תלחצו להגדלה, כרגיל:

אז מה יש לנו כאן? יש בעולם 6.9 מיליארד איש, ואם כולם היו גרים בעיר בצפיפות של פריז, העיר היתה בגודל של שלוש מדינות ממוצעות בארה”ב. אם נצופף אותם כמו בניו-יורק, העיר תתפרס על גודל של טקסס, המדינה השניה בגודלה בארה”ב (אחרי אלסקה). ואם כבר דיברנו על טקסס, אז יוסטון, העיר הגדולה בטקסס, היא צפופה הרבה פחות – ואם אוכלוסיית העולם היתה ממלאת את יוסטון, העיר היתה ממלאת 60% משטח ארה”ב (היבשתית).

הכל נחמד, והכל, אבל מה בעצם אנחנו לומדים מכאן? אני חושב שכאן התשובה נגזרת משאלה אחרת – מי אני, הקורא? כי כקורא ישראלי, אני מקבל רק דבר מעניין אחד מהאינפוגרפיקה הזו, וזה סדר צפיפויות של ערים בעולם. פריז צפופה! סינגפור פחות! לונדון עוד פחות! ביוסטון אתה צריך משקפת לראות את השכנים שלך!

אבל איך כל זה מתקשר לנושא המוצהר של הגרף? כי אני מקבל כאן מידע על משהו אחר לגמרי. אוכלוסיית העולם היא רק כלי כדי להגיד משהו על צפיפות של ערים. אז מה בדיוק עבר למאיירים כאן בראש?

אני חושב שהתשובה היא בהנחות היסוד על הידע של הקורא. אם אני קורא אמריקאי מודע ומשכיל, יש כמה נתונים שיושבים לי בראש הרבה יותר בטבעיות מאשר לקורא הישראלי. למשל העובדה שטקסס נורא גדולה. והעובדה שניו יורק צפופה. ושיוסטון, בלב מדינת הכוכב הבודד, היא גם גדולה וגם פרוסה על שטח גדול.

אם אני קורא את האינפוגרפיקה עם המידע הזה, פתאום המשוואה כאן שונה. היא כבר לא משוואה בשני נעלמים, אלא רק אחד, ופתאום הידע האינטואיטיבי של הקורא נותן קונטקסט למידע הזה. פתאום המספר הזה – 6.9 מיליארד איש – מקבל משמעות בהקשר לידע המקומי שלי. לכן האינפוגרפיקה הזו אפקטיבית לקוראים אמריקאים. הם רואים עד שאוכלוסיית העולם נכנסת בטקסס – טקסס! זה ענקי – אבל בצפיפות של ניו יורק – ניו יורק! זה צפוף! אבל אז הם רואים איך הצפיפיות של סן פרנסיסקו מגדילה את השטח לכלול גם את אוקלהומה, ארקנסו ולואיזיאנה. וכשעברנו ליוסטון – שהיא עדיין עיר-עיר, פתאום אנחנו מכסים 60% משטח ארה”ב. כל ה-midwest, כמעט כל הדרום, כל השטח העצום והבלתי נתפס שבין החוף המזרחי והמערבי.

אני לא חושב שהמעצבים של הפוסטר הזה היו מודעים ב-100% עד כמה התפיסה שלהם היתה מוכוונת מהידע המוקדם שיש להם, ושהם הניחו שיש גם לקוראי שלהם. יש כאן לקח, אני חושב, לגבי עד כמה שהאינטרנט גדול ואוניברסלי ומשותף, אנשים עדיין חיים בעולמות מאד שונים. ועוד לקח למעצבי אינפוגרפיקה, לחשוב טוב טוב מי הקהל שלהם – הרבה פעמים זה לא רק מי שהם חושבים.