ביבי פחוס

אין דבר שמוציא מעורכי עיתונים דחף לגרפים יותר מאשר סקרי בחירות וניחושי מנדטים. ושום דבר לא אחר מוציא מעורכי עיתונים דחף כזה להטות תוצאות ולעוות תפיסות. גרף עמודות פשוט מספק כר מרעה עשיר למשחקים כאלה, כמו שכבר ראינו. אבל מעריב (או אתר האינטרנט שלו, nrg) סיפק לנו דוגמה יפה נוספת:

900

הסיפור של הגרף הזה ברור. יאיר לפיד נכנס למערכת הפוליטית וטורף את הקלפים, ופתאום המירוץ נהיה צמוד. קדימה יורדים מהמקום הראשון לשלישי, העבודה מתחזקת, ואפילו הליכוד נכנס כאן למירוץ. אבל האם זה באמת המצב? זה הזמן להכניס את אחד מכלי הבילוש המתוחכמים שבהם אנחנו כאן בשקרים יפים משתמשים לזיהוי תרמיות עדינות וזיופי בחירות. אני מתכוון, כמובן, לתוכנת Paintbrush שמגיעה עם חלונות.

מה העלנו בחכתנו, אם כך? ראינו שבעוד ארבעת העמודות הימניות שומרות על יחס של פחות-או-יותר 10-11 פיקסלים למנדט, העמודה של הליכוד עומד על כ-7 פיקסלים למנדט בלבד. כלומר ההישגים האלקטורליים של הליכוד הומעטו בהמחשה הגרפית, נדחסו ל-207 פיקסלים בלבד. אמנם מספר המנדטים מצוין במפורש, אבל הרבה יותר קל לנו לקלוט מידע השוואתי באופן גרפי מאשר במספרים. בשביל הרי נולדו האינפוגרפיקות מלכתחילה, לא?

כך הגרף היה נראה אם גם הליכוד היה נהנה מ-10.4 פיקסלים מרווחים לכל מנדט, שוב, תודות לכלי העריכה המתקדמים והמקצועיים שלנו (עדיין Paintbrush):

image

נותן תחושה קצת שונה, לא?

כל העניין הזה מצער, כי חוץ מהסיפור של דחיסתו של ביבי, הגרף די אפקטיבי. צבעים ברורים ובולטים, מספרים מסומנים בבירור, ושימוש בקריקטורות מזוהות + שם מפלגה צמוד לכל עמודה כדי שיהיה ברור מי זה מי. ואז מגיעה הדחיסה.

ולפני שיבוא איזה אפולוגיסט ויגיד שהגרף, במתכונתו המדויקת יותר, לא נראה טוב על העמוד עם הרבה שטח לבן מת ולכן היה צריך לדחוס את זה, אני אזכיר שהתפקיד של האינפוגרפיקה היא להעביר מידע, לא למלא שטח מת בעמוד. לדחוס עמודה בשביל קומפוזיציה יפה יותר זה כמו להשמיט את המילה “איראן” מכותרת כמו “איראן: בכיר בתכנית הגרעין חוסל בפיצוץ”. זה היה מונע מהכותרת לגלוש לשורה השניה, שזה דבר רע (כך לימדו אותי), אבל לא ממש לגיטימי, נכון?