האינפוגרפיקה הבאה התפרסמה ב"דה-מרקר" ביוני 2010. היא ראויה לתשומת לב בעיני למרות עתיקותה כי היא רעה באופן מקורי במיוחד:

גרף מתוך המאמר "המחיר של אנרגיה ירוקה", דה-מרקר, יולי 2010

הסיפור שהאינפוגרפיקה הזאת מספרת הוא ש"שבעה מיליארד אנשים צריכים הרבה מאד אנרגיה". הסיפור נבנה כך: הגרף מראה שהגידול בצריכת הנפט תואם בצורה כמעט מושלמת גידול באוכלוסיית העולם. כל אדם חדש מוסיף כמות קבועה לצריכת הנפט/אנרגיה. כל אדם צורך כמות קבועה של אנרגיה. כל אדם צריך כמות קבועה של אנרגיה. לכן אין דרך לצמצם בצריכת האנרגיה ממקורות פחמניים (נפט, פחם וגז טבעי) בלי " למצוא שלושה מיליארד מתנדבים שיהיו מוכנים להחזיר ציוד ולפרוש מהעולם" (המחיר של אנרגיה ירוקה – פגיעה ברווחה העולמית, דורון צור, דה-מרקר 20/6/2010). יותר על הסיפור הזה בעתיד. עכשיו אני רוצה להתרכז בתרשים עצמו.

לקחתי את נתוני הגרף, הכנסתי אותם לאקסל, וציירתי גרף בעצמי. תראו מה יצא:

אותם נתונים, אבל שנת ה-ש' היא 1965

סיפור אחר לחלוטין, אה?

מה שהשתבש פה הוא השימוש בתרשים מסוג אשכולות של עמודות כדי לתאר שתי סדרות מספרים שונות לחלוטין. העמודה הלבנה הראשונה מימין מייצגת ערך 87, והעמודה האדומה הסמוכה לה מייצגת ערך 6.8. הן בערך באותו גובה. זאת בעיה.

בגרף עמודות אמורים לבחור סקאלה פעם אחת. במילים אחרות, בוחרים גודל לעמודה אחת ומציירים את כל השאר בפרופורציה. אבל כאן יש שתי סדרות נתונים לא קשורות, ולכן חייבים לבחור סקאלה פעמיים: לבחור גודל לשתי עמודות, אחת לבנה ואחת אדומה, ורק אז לצייר את כל השאר בפרופורציה. זה משאיר למשרטט את הבחירה של "שנת ה-ש'", השנה שעמודותיה יהיו שוות, והבחירה הזאת יכולה להפוך את הסיפור שעולה מהגרף. בגרף של דה-מרקר, שנת ה-ש' היא 2005. בגרף שלי שנת ה-ש' היא 1965. הסיפור של דה-מרקר הוא על מתאם בין הגידול באוכלוסייה לגידול בצריכת הנפט, הסיפור שלי הוא על צריכת נפט שגדלה הרבה יותר מהר מהגידול באוכלוסייה.

לצורך השוואה, הנה גרף שבו שנת ה-ש' היא 2010:

ועכשיו שנת ה-ש' היא 2010

הגרף המקורי של דה מרקר הוא לא שקר גדול יותר מהגרפים שלי. הבעיה היא בבחירת סוג התרשים. תרשים מסוג כזה מתאים להצגת סדרות נתונים תואמות: מספר לקוחות פלאפון לעומת מספר לקוחות סלקום. מחיר קילו תפוחים לעומת מחיר קילו תפוזים. במקרים כאלה הקשר בין העמודות הוא טבעי, ויש רק סקאלה אחת.

מה היה צריך לעשות במקרה זה? הנה שתי אפשרויות. הראשונה היא להציג את אחת מהסדרות בעמודות, ואת השניה בעקומה ((חדי העין שמו לב שבשני הגרפים הראשונים שלי חסרו ערכים על הצירים האנכיים. שימוש בגרף אשכולות-עמודות עם שתי סקאלות שונות הוא רעיון כל כך רע, שאקסל לא נותן לכם לעשות את זה. כדי לצייר את הגרפים הקודמים נאלצתי לבצע תעלולים, שבגללם גם נעלמו הצירים. עכשיו שחזרנו לקרקע בטוחה, אפשר היה להשיב את הצירים. מסתבר שלפעמים צריך לחשוב אם אולי יש סיבה טובה שאי אפשר לעשות משהו באקסל.)):

ובא לציון גואל

האפשרות השניה היא לשרטט את מה שבעצם מעניין אותנו: כמה חביות נפט צורך אדם ביום.

ומשיח לירושלים

וכאן הגענו לבעיית אינפוגרפיקה קלאסית: גרפים יפים וגרפים שאופים. השרטוט האחרון נותן את המידע המדויק ביותר לגבי השאלה האם בני אדם צורכים כמות קבועה של נפט. מבט אחד מספיק כדי לענות (פחות או יותר, אבל רק מ-1985). אבל קשה לא להסכים שזה גרף משעמם. להחריד. הפיתרון המאוזן בין קצת עניין ויזואלי לבין הצגה נכונה של הנתונים הוא כנראה הגרף הקודם,  המשלב עמודות ועקומה.

ועד כאן האינפוגרפיקה. אבל אחרי כל ההתעמקות הזאת בצורה, אנחנו נשארים אם שאלה פתוחה: כמה אנרגיה באמת צריכים 7 מיליארד בני אדם? והאם הפיתרון הירוק היחיד הוא העלמות של חצי מהאנושות?  לשאלות האלה אחזור (בלי נדר…) בהמשך.

בעצם, אני רציתי להקים את הבלוג הזה. המון פעמים חשבתי על זה. הרי הותק שלי בהתבכיינות צייקנית דיון שיטתי בנושאי הבלוג הזה מגיע לזמן שכתבתי על העוגה שחברת חשמל אפתה, ואפילו לתחקיר הארכני המופתי בשני חלקים על אמהות במשרות חלקיות.

והנה בא אבנר והקים את הבלוג במקומי. התחננתי קצת, והוא הרשה לי לכתוב בו גם.

החלטתי לקבל את פני עצמי בפוסט לא בכייני עם המלצות על דברים טובים. אז הנה.

במרץ השנה התקיים אירוע בנושא ויזואליזציה בלונדון, במסגרת סדרת מפגשי גיקים מדע וטכנולוגיה בשם sameAs. כאן נמצאת תוכנית הערב שכוללת בתורה קישורים לצילומי כל ההרצאות. אני ממליצה במיוחד על ההרצאות של נח אילינסקי ואלסטר דאנט, שניהם מקצועני אינפוגרפיקה שמספרים על הדברים שהם עושים, ועל ההרצאה של ברוק קראפט שמיפה את הבוריס בייקס (הגרסה הלונדונית של תל-אופן), שזה מגניב.

אה, ואם אתם מעדיפים עברית – נראה לי שאבנר שכח לספר לכם שההרצאה שלו מ-11:11, שנושאת את אותו שם כמו הבלוג הזה, זמינה ביוטיוב.

ברוכים הבאים לשקרים יפים, בלוג חדש המוקדש לאינפוגרפיקות, שרטוטים, טבלאות ונתונים שמוצגים בתקשורת ושמכילים עיוותים, הטיות, הטעיות וכדומה.

ההשראה לבלוג הזה הגיע מהבלוגים האמריקאים Junk Charts ו-Numbers Rule Your World, המנתחים ומפרקים גרפים מטעים ובעייתיים, ומהבלוג הראשי שלי, אקלקטיקה אהובתי, שם הקדשתי פינה קבועה לניתוחי אינפוגרפיקות. אבל מכיוון שהדחף לכתוב על הנושא קיים אצלי כל הזמן, אבל לא רציתי להטביע את שאר נושאי הבלוג, פתחתי את הבלוג הזה במקום, שמזמין גם פוסטים אורחים מכל מי שירצה לתרום.

עדכון 26/07: התווסף גרף מתוקן, על פי הנתונים, בסוף הפוסט.

לא תכננתי לכתוב שוב פוסט על אינפוגרפיקה כל כך מהר אחרי ההרצאה שהעברתי ב-11:11, אבל ישראל היום סיפק היום דוגמה כל-כך קיצונית, שלא יכולתי להתאפק. ותודה לדפנה על ההפניה, וגם לעין השביעית על הניתוח הראשוני.

כשראיתי את הגרף הזה, התחלתי להכנס לדכאון. לא בגלל שיש כאן גרף עם הטיה ברורה, עם אג’נדה, ועם נכונות להטעות, לשקר ולהסתיר מידע. לא, לזה אנחנו כבר רגילים, ואמורים לצפות לזה. מה שדיכא אותי זו הגסות שבה זה נעשה. חוסר התחכום. העליבות!

בהרצאה ב-11:11, ובבלוג הזה בעבר, ניסיתי להצביע על כמה הטיות ערמומיות שמסתתרות באינפוגרפיקה. משינוי בסיס מערכת הצירים ועד גרפים תלת-ממדיים שמבלבלים את העין. אבל בישראל היום החליטו ללכת על שקרים כל כך בוטים, שכל ילד עם סרגל יכול להראות את העיוות שלהם. בתמונה למטה הוספתי כמה קווים מנחים לניתוח הבולשיט. תלחצו על התמונה להגדלה, ואני אעבור על כמה מהם בפירוט:

1. במחצית השניה של 2010 הגיע ישראל היום לתפוצה של 37.4%. נתון ראוי ומעניין, אבל אם נמתח קו ישר מהנקודה הזו, נגלה שה-37.4% הזה עובר באמצע קו ה-40%. וזאת בהנחה, כמובן, שה-40% עובר באמצע המשבצת. או אולי בתחתיתה? או בראשה? לא ברור. ברור זה רע, כידוע.

2. אם לא די ש-37.4 שווה ל-40, מסתבר גם שהוא נמצא מעל התפוצה של ידיעות אחרונות ב-2007, בנקודת בה היא עמדה על ה-37.7%. 4, מסתבר, הוא גדול יותר מ-7, ע”פ ישראל היום. איפשהו באמצע התנגשות הקוים של שני העיתונים, אנחנו גם מגלים ש-35.2 גדול יותר מ-36.5, ואם נשאר רק בידיעות אחרונות, נראה ש-34.2 שווה ל-34.9.

3. בין תחילת 2009 לסופה ירדה התפוצה של ישראל היום ב-0.3%. כידוע, אין דרך לייצג ירידה של 0.3% על גרף שלא כוללת עליה. העליה היא בת 6 פיקסלים, ועל פי החישובים שלי (36 פיקסלים לבוקסה בת 5%) מייצגת עליה בת 0.83% בתפוצה.

4. זוכרים את סעיף #1, בו גילינו ש-37.7 שווה ל-40? ובכן, כאן אפשר לראות ש-6.4 קטן מ-5.  אלא אם כן המספרים של כל תיבה לא מתייחסים לאמצע שלה אלא לקו העליון שלה, ואז אנחנו מבינים ש-7.5 שווה ל-10. ושה-37.7 מקודם לא שווה ל-40, אלא הוא גדול ממנו משמעותית?

5. נחזור למעלה, ונגלה את הנתון הסופי, הראשי, המעניין, המובלט. הזה שמקבל בוקסה משלו, אבל משום מה בלי נקודה מפורשת על הגרף. וזה טוב שהוא לא, כי אחרית היינו מאבדים את שארית האמון שלנו באריתמטיקה בסיסית, ומגלים ש-39.3 שווה לכ-44, במתמטיקת אזור-הדמדומים הזו. ואם נוסיף את חישובי הפיקסלים, נגלה שהוא גבוה ב-36 פיקסלים מה-37.7 של ידיעות. כלומר 39.3 – 37.7 = 5.

אבל למה?

שחר מתודעה כוזבת לקח את הנתונים של TGI, כפי שפורסמו בגרף, ועשה את המעשה המתבקש להזין אותם לאקסל, על מנת לייצר גרף אמין יותר:

והבעיה שיש לשחר עם הגרף הזה, ואני מסכים איתו לחלוטין, היא למה לעזאזל החליט מישהו שם בישראל היום שצריך לייפות את הגרף הזה באמצעות שקרים והטיות?

הגרף הזה מספר סיפור די חזק בזכות עצמו. הוא מראה עליה מרשימה של יותר מפי שלוש תוך שנים בודדות. הוא מראה את נקודת המהפך כשהעיתון עקף את ידיעות, המכהן בכיפה כבר שנים. הארץ ומעריב גם ככה נראים חבוטים ומובסים בתחתית הגרף. אז למה? למה לקחת הצלחה לגיטימית (גם אם לא נתייחס למהות הנתונים, כפי שעלה בתגובות), ולהפוך אותה להתרברבות פתטית?

ושאלה משפטית לסיום

ועלתה השאלה: מה מעמד האינפוגרפיקה בעת שימוע משפטי? האם יכולה רשות כלשהי לבוא לקנוס את ישראל היום על הצגת נתונים שקריים בפרסום? הרי המספרים ה-“אמיתיים” נמצאים שם, אבל הם מציגים נתונים סותרים מאשר הקווים (ולשם שינוי, מדובר על סותרים בעליל, לא מטעים או מוטים). האם זו עילה לתביעה על חוסר אמת בפרסום, או שתספיק התפתלות נוסח “אנחנו הצגנו את המספרים, זה לא אשמתנו אם מישהו הוטעה ע”י הגרפיקה”?

קורא מסור הפנה אותי לפוסט בחורים ברשת המכיל אינפוגרפיקות מפורטות יחסית לגבי ההבדלים בין פייסבוק לטוויטר. אני לא יודע אם זה משהו אינהרנטי בפייסבוק, אבל איכשהו יוצא שחצי מהתלונות שלי על אינפוגרפיקות קשורות לנתונים על פייסבוק. לא ברור לי למה. אבל האינפוגרפיקה הזו זעקה לי – ולקורא – החל מהנתון הראשון שקופץ לעין. אז תעיינו באינפוגרפיקה הממש ממש ארוכה הזו, ותראו אם תוכלו לזהות את הנקודות שחרו לי במיוחד כאן.

1. טבעת ללא טבעת

הדבר הראשון שקפץ לי לעין הוא שהנתונים של שני השירותים מסודרים בגרף טבעת, או גרף דונאט. גרף טבעת דומה מאד לעוגה, חוץ מהחור באמצע. ההנחה המובלעת של מי שרואה את הגרף היא שמדובר על מכלול – במקרה הזה מס’ המשתמשים בשירות, על פי התווית בצד שמאל למעלה – ופילוח של המכלול הזה על פי נתונים שונים. אבל כבר הנתון הראשון, העליון ביותר שובר את זה. “88% מהאנשים מודעים לפייסבוק”. רגע, מדובר כאן ב-88% מתוך 500 מיליון משתמשי פייסבוק? לא, ברור שלא. 88% מאוכלוסיית העולם? נראה לי נתון קצת גבוה. הגרף לא מציין מקור ספציפי לנתון הזה, אלא רשימת מקורות כללית, אבל סעיף קטן מצד שמאל למעלה מרמז שהנתון מתייחס לאוכלוסיית ארה”ב בלבד. אוקיי. לגיטימי, אבל מבלבל.

אבל אז אנחנו ממשיכים לנתון הבא בכיוון השעון, שאומר ש-41% נכנסים לפייסבוק כל יום. כאן חזרנו ל-500 מיליון משתמשי פייסבוק, נכון? לא ל-41% מאוכלוסיית ארה”ב. אז אם הנתונים הללו לא קשורים, ולא נמצאים בהשוואה, למה הם חלק מאותו גרף? למה אני צריך לצאת עם מסקנה אינטואיטיבית שיש פי שניים אנשים שמודעים לפייסבוק מאשר שנכנסים אל השירות כל יום?

הבעיה היא שאין לנו כאן גרף טבעת בכלל. יש לנו סדרה של Stacked Bar Graphs, שכל אחד מספר סיפור אחר. באופן טבעי, הייתי מצפה שגרפים שלא קשורים אחד לשני יעמדו בנפרד, ולא יוצמדו כחלק ממכלול אחד. אבל יש כאן תעדוף של ה-style על פני ה-substance, ובשביל הטבעת הכחלחלה והיפה, החבר’ה ב-Digital Surgeons גורמים לנו לראות יחס של השוואה בין הגרפים השונים – מה שמוביל אותנו לבעיה השניה.

2. השוואה ללא השוואה

כל האינפוגרפיקה הזו נועדה להשוות בין נתונים של פייסבוק ושל טוויטר. איך אני יודע את זה? ובכן, הכותרת היא Facebook vs. Twitter, מה שאמור לרמז. אבל בעוד אני עסוק בלהתגבר על המסקנה האינסטינקטיבית ש-70% מהאוכלוסיית ארה”ב גרה מחוץ לארה”ב, אני פתאום שם לב שבשום שלב לא ראיתי נתונים של טוויטר בטבעת הזו.

בשביל לראות נתונים של טוויטר, אני צריך לגלול למטה פיקסלים רבים רבים, עד הטבעת השניה, המקבילה, עם הנתונים של טוויטר. באתר המקורי, כל טבעת, בנפרד, גדולה במעט מרזולוציית המסך שלי, ואני צריך לגלול בשביל לראות אותה יחד עם קצת כותרת.

המשמעות היא שאין לי שום יתרון השוואותי בגרפיקה. במקום לבנות גרפים שמציבים את פייסבוק ואת טוויטר אחד ליד השני, אני צריך לדפדף ולזכור נתונים בין PgDn אחד למשנהו. המצב כל כך מטופש שבכתבה בחורים ברשת הם היו צריכים לתת תקציר מילולי של מסקנות האינפוגרפיקה – היפוך מוחלט של כל ההצדקה לקיומה של האינפוגרפיקה מלכתחילה.

* * *

אז מה יש לנו כאן? בחירה בסוג גרף מבלבל שלא תורם להעביר מידע. ערבוב בין נתונים נפרדים על אותה סקאלה. פריסה על העמוד שמנטרלת את המטרה המוצהרת של האינפוגרפיקה. וגם, last but not least, בחירה במנעד צבעים עדין כל כך שבקושי מרגישים בהבדלים בין הפרמטרים השונים.

אבל מה? הוא יפה. לפחות הוא יפה, לא?

תסתכלו על הגרף הזה, מאתר Business Insider. תסכלו עליו, ותקראו אותו, ותנסה להבין למה מצאתי את עצמי מתעצבן יותר ויותר כשנתקלתי בו, מההשוואה הבלתי רלבנטית למפגיע. אני עברתי תהליך דו שלבי כאן, double-take אינפוגרפי, שבגללו אני לא הצלחתי עדיין להחליט אם מדובר כאן בחוסר הבנה משווע או בהטעייה מכוונת.

הדבר הראשון שעלה לי בראש כשראיתי את הגרף הוא “איזו השוואה מטומטמת. אמזון מוכרת ספרים, פייסבוק מוכרת שטח פרסום, איך אפשר להשוות ביניהם?”. ואכן, יש כאן תהליכים מאד שונים, אבל עדיין יש בהם מן המשותף. אצל אמזון, המטרה של האתר הוא להמיר את המבקרים ללקוחות משלמים, בעוד בפייסבוק מדובר בעיקר בצפיות, אם כי יש גם תשלום על לחיצות אקטיביות על פרסומות. בסופו של דבר, גם אם המוצר שונה, אפשר להשוות בין השתיים, לא? גם אם התשובה ברורה, אי אפשר להגיד שאי אפשר להשוות בין חנות בגדים וחנות תכשיטים במדד של הכנסות לכל לקוח, לא?

אבל זהו, שזה לא מה שאנחנו רואים בגרף, והרמז היא גוגל, במקום השלישי. גוגל היא חברת אינטרנט, אבל היא מזמן כבר לא חיה רק מפרסומות בתוצאות החיפוש. היא מרוויחה גם ממכירת אפליקציות אנדרואיד. ומשתמשי Google Apps מסחריים וארגוניים. וממכירות מכשירי נקסוס-1 ונקסוס-S. אז נכון, הדברים הללו הם לא חלק מרכזי כרגע מההכנסות של גוגל, אבל הם חלק מה-bottom line שנכנס לגרף הזה, אבל אין להם קשר, ולא הקלוש ביותר, לציר ה-Unique users. וכשחושבים על זה, אני לא בטוח שההכנסות של פייסבוק תלויות ב-Unique users, לעומת הכנסות על בסיס חשיפה, שתלויות גם בכמות ה-hits לאתר, גם אם מדובר על עשרות כניסות של אותם משתמשים ביום. וההכנסות של אמזון, הם כוללות גם ספרים דיגיטליים בקינדל, נכון? האם אפשר לרכוש אותם מתוך המכשיר או האפליקציה? ואם כן, פתאום גם כאן יש לנו נתק בין הגולשים באתר לבין ההכנסות.

אפשר יהיה להדגים את זה באופן פשוט על ידי הכנסת מיקרוסופט לרשימה. למיקרוסופט יש מאות מיליוני גולשים בהוטמייל, בינג, MSN ואתרים אחרים, והם מרוויחים הרבה כסף מפרסום, מכירות מקוונות ועוד. אבל הם מרוויחים עוד כסף, המון המון כסף, במכירות לארגונים ולחברות, ובחנויות אמיתיות, והסכמי רישוי של טכנולוגיות ופטנטים. אם היינו שמים את הכנסות של מיקרוסופט, שעמדו השנה על כ-62 מיליארד דולר, מול ה-unique users שלה, נקבל אותה בצד הימני של הטבלה – אבל מה המשמעות של זה?

בסופו של דבר יש לנו כאן גרף יפה, שנראה מעניין, ועוד יותר מכך, נראה שיש בו תובנה כלשהי. אבל כשמתעמקים, רואים שהיחס הזה בין unique users לבין הכנסה של החברה הוא מזוייף, פיקטיבי, וחסר משמעות. הוא מוטעה, ויותר מכך, הוא מטעה אותנה לחשוב שיש כאן ציר, סקאלה כלשהי, שבו פייסבוק, גוגל ואמזון נמצאים ונמדדים. אולי יש אחד כזה, אבל המדד הזה הוא לא זה.

אינפוגרפיקה היא כלי מאד פופולרי, בשנים האחרונות, להקל על הקורא המסכן ולהגן עליו מהטקסט המאיים. העלייה של האינפוגרפיקה, לטוב ולרע, היא הסיבה שיש הצדקה לפינה הזו כאן. אבל לפעמים יש אינפוגרפיקות שפשוט מדהימות אותי. לא כי הם מרשימות במיוחד, וגם לא כי הן מטופשות או מטעות במיוחד. פשוט כי אלה אינפוגרפיקות שאין הצדקה לקיומן. אינפוגרפיקות שלא תורמות שום דבר מעבר למספרים שעומדים בבסיסן. אני לא הראשון שיצא כנגד האינפוגרפיקות המיותרות, כמובן, אבל היום נתקלתי בעוד אחת שעצבנה אותי: הסטטיסטיקות של פייסבוק.

הדבר הראשון שקפץ לי לעיניים, בתחילת התרשים, הוא זה:

מה יש לנו כאן? את הנתון היבש מהאתר של פייסבוק, ושני איורים. הראשון מסביר לנו, כנראה, ש-“משתמש” זה הדבר הזה עם הראש והשיער, למקרה שהתבלבלנו. השני הוא פשוט בלון דיבור קטן, משוכפל 130 פעם. כן, נפלאות הקופי-פייסט לעזרתנו! אם קשה לנו עם הקונצפט האבסטרקטי של “130”, אז פשוט נספור ריבועים כחולים קטנים עד שנבין! למידה דרך הרגליים, או במקרה הזה דרך העיניים. Wax on, wax off.  אין כאן שום אלמנט של השוואה ויזואלית, אז כל הגרפיקה הזו מיותרת לחלוטין.

מה הלאה?

כאן כבר יש טיפה יותר מידע – ההשוואה המספרית בין פייסבוק ומייספייס זוכה להבדלי גודל פרופורציונאליים. יפה. אבל חוץ מהבחירה השרירותית בחצאי-עיגול, שמקשים על ההבנה של הפרופורציות בין השניים, גם ההחלטה לסמל את מייספייס בצבע שחור על אפור, והחלוקה הפנימית של פייסבוק בין שני גוונים דומים של תכלת, דורשת מאיתנו לקרב את הראש למסך ולכווץ את העיניים בנסיון להבין מה לעזאזל אנחנו רואים.

עוד?

החלק החביב עלי. המשתמש הממוצע יוצר 90 פיסות תוכן בחודש, ומקושר ל-80 עמודים. הא! הנה מקום להשוואה! נשים את עיגול ה-80 בתוך ה-90, ונקבל הבהרה גרפית וברורה ש-80 אכן קטן מ-90, אבל רחוק מלהיות שווה לא. בלי ציניות, זו אכן הדגמה גרפית ראויה. אבל אבוי, מה הם משווים כאן? שתי פיסות מידע חסרות כל קשר אחת לשניה, שמצאו את עצמן צמודות זו לזו רק כי הן מופיעות זו אחר זו באתר פייסבוק, או בגלל שהמספרים שלהם קרובים אחד לשני, ברמה האינטואיטיבית. אבל אין לזה שום משמעות! אין כאן שום תובנה שהאינפוגרפיקה מעבירה. משתמשים רושמים יותר סטטוסים מאשר שהם מצטרפים לקבוצות? אז מה? אינפוגרפיקה לשם האינפוגרפיקה, בלי שום מטרה.

רוצים עוד? בטח שרוצים.

מפה. מפה זה מגניב. בואו ניקח את המידע הגאוגרפי ונציב אותו על מפה. אפשר לעשות יופי של ייצוגים גרפיים על מפות, כמו מפות חום  או פיזורים גיאוגרפיים. אבל זה לא מה שיש לנו כאן. יש לנו את אותה טבלת מספרים של פייסבוק, אבל עם חצים שמצביעים על המדינות הרלבנטיות. כ”כ קל היה לצבוע את המדינות באדום/צהוב/ירוק/אפור על פי הריכוז, או הכמות, וככה לקבל מידע גיאוגרפי ויזואלי על הפריסה והפופולריות. אבל לא, יש לנו כאן רק כלי עזר לאנשים שלא יודעים איפה נמצאת ספרד, כנראה בגלל שהמעצב של האינפוגרפיקה לא רצה להרוס את המוטיב הכחול-אפור היקר שלו עם צבעים אינפורמטיביים.

ולסיום, נקודה אחת חיובית:

כאן הגרף בעצם משרת  את העברת המידע: לקבל אמת מידה ויזואלית פרופורציונאלית של “אוכלוסיית” פייסבוק לעומת מדינות בעולם. השימוש בנאלי, אמנם, ודי מטעה – אין למשתמשי פייסבוק שום שיוך או הזדהות לאומית עם האתר, אחרי הכל, והם חופפים לאוכלוסיות במדינות האחרות – אבל לפחות יש כאן שימוש בכלי האינפוגרפיקה בשביל להעביר מידע. לפחות זה.