לפעמים אני מרגיש שצריך להזכיר למעצבי אינפוגרפיקות שבחירת הצבעים לגרפים שלהם היא שלב חשוב בבניית האינפוגרפיקה. לא כדאי להסתפק במה שאקסל מייצר לנו, אבל במקביל גם חשוב לא ללכת פשוט על פאלטת צבעים נעימה והרמונית. הצבעים של הגרף הם חלק מהסיפור שהגרף צריך לספר, ולשים צבעים שמתעלמים מזה – או גרוע יותר, שמטשטשים את זה – חטא לאפקט שאפשר לקבל.
קחו למשל את הגרף הזה, של התפלגות אתנית בזרועות של צבא ארה"ב:
מה הבעיה שלי עם הגרף הזה, חוץ מהעובדה שבניסיונו להיות קומפקטי ויעיל הוא יוצא קצת מבלבל (צד ימין של הגרף מדבר על נשים, השמאלי על גברים, וזה לא הכי ברור)? מה שמבלבל הוא הצבעיה שנבחרו להיסטוגרמות, צבעים שדומים, במידה מסוימת, לצבעי העור של הקבוצות האתניות והגזעיות שעליהן הגרף מדבר. אבל הצבעים לא *מותאמים* לאותו צבע עור! השורה הראשונה, בצבע חום כהה, היא של שיעור הלבנים שמשרתים, בעוד השניה, בחום בהיר יותר, מתארת שחורים. אסייתים (באופן כללי) הם החום-כתום השלישי, ואז השורה האחרונה, הבז' הבהיר יותר, מתייחסת לחיילים ממוצא היספני (שיכולים בתורם להיות או לבנים או שחורים, בנוסף, אבל זה פחות רלבנטי).
יכול להיות ערך בהתאמת הצבע לאופי הנתונים. נגיד, אם מדברים על התפלגות של צבעים – הייתם יכולים
לדמיין גרף כזה? – אבל במקרה הזה, של התפלגות אתנית וגזעית, אתה נכנס לשדה מוקשים מיותר לחלוטין. איזה גוון תבחר לייצג לבנים? ואיזה שחורים? ואיזה היספנים, שכאמור יכולים להיות בכל אחת מהאפשרויות הללו? אתה לא תצא מזה, ולכן עדיף לא להכנס – עדיף היה כבר לבחור צבעים ברורים ומופרדים יותר, שלא נכנסים לספקטרום של העור האנושי – ירוקים, כחולים, סגולים – ולהמנע מזה בכלל, במקום לשים צבעים מבלבלים שלא תורמים כלום להבנת הגרף.
איפה דווקא כן יש שימוש טוב בבחירת הצבעים – או במקרה הזה, העיצוב הפנימי – של הגרף? בתרשים הזה של ה-BBC שמשווה בין התמותה מקורונה בבריטניה, לעומת זו של שאר אירופה:
גרף פשוט שמשווה שני נתונים פשוטים, אבל הבחירה להעמיס את כל דגלי אירופה על העמודה הימנית היא בחירה מאד אפקטיבית, לדעתי. היא גורמת להשוואה להיות פחות "נייטרלית" – מספר א' מול מספר ב' – ומדגישה שבצד הימני יש המון, המון, *המון* מדינות. 27 מדינות, שביחד התמותה בהם נמוכה מהמספר השמאלי.
האם זה מניפולטיבי? כמובן. חסר כאן הרבה מידע, נירמול לאוכלוסיה והרבה דברים אחרים. אבל הגרף הזה בא, במפורש, לתת את ההשוואה *הזו*, והשימוש בדגלים כאן תרם הרבה לסיפור שהוא בא לספר.