תלחצו על התמונה כאן למעלה כדי לראות אותה בגודל מלא. לחצתם? יופי. עכשיו תנסו להבין מה בדיוק קורה שם. מה המשמעות של עיגולי הטמפרטורה הקבועים בגודלם, של נקודות המשקעים. חפשו את החיצים שאמורים לסמל רוח. מצאתם? לא נורא, זה יגיע בסיבוב. סיבוב? אה, כן. דמיינו גם שבעוד שורת הערים נשארת במקום, שאר הגלגל, פסי הרקע האפורים, מסתובב לו עם כיוון השעון ללא הפסקה, כשכל פלח מייצג חודש בשנה והחיצים של הרוח, אם יש כאלה, הם באפור בהיר על רקע האפור הבהיר של הגלגל.

מבולבלים? בצדק. את האינפוגרפיקה הזו, גלגל מזג האוויר של Endlundart, גיליתי דרך קישורים של אנשים, שכינו אותו “משגע”, “יפהפה” ו-“מרהיב”, בעוד הם מוסיפים ש-“אנחנו יושבים כבר כמה דקות ומנסים להבין איך לקרוא אותו”, כאלו זה רק מאפיין אסתטי נוסף של הקונסטרוקציה.

גם הטקסט שמלווה את האינפוגרפיקה לא ממש עוזר, ולפעמים רק מבלבל יותר. “הערים מסודרות משמאל לימין ע”פ הטמפרטורה הממוצעת השנתית הגבוהה ביותר”. כשטמפרטורות יחסיות באותה עיר בין חודש לחודש מיוצגות ע”י העיגול הכתום, אבל לא ע”י גודלו חס וחלילה, אלא על ידי השקיפות שלו. כן, העיגולים הקטנטנים הללו נהיים שקופים יותר בחודשים קרים, ופחות בחודשים חמים. וכל זה יחסית לממוצע של אותה עיר, כמובן. עיגול שקוף בניו דלהי הוא עדיין חם יותר, יש להניח, מעיגול כתום עז בדבלין.

ואז עוד יש לנו את הנקודה הכחולה של כמות המשקעים, שברוב המוחלט של הערים היא כל כך קטנה שאי אפשר בכלל להבדיל בין “מעט משקעים” (= נקודה קטנטה) לבין “ממש מעט משקעים” (= נקודה זעירה). “אף עיר ברשימה לא גשומה כמו לאגוס", כתוב בטקסט המלווה, ואני תוהה איך הם הגיעו למסקנה הזו. בתמונת המסך שהבאתי, בין מרץ לאפריל, לאגוס יבשה וסינגפור היא הרטובה ביותר.

יכול להיות שאפשר לקבל את המידע הזה ע”י צפיה בכל נתוני המשקעים בכל החודשים כדי לקבל תמונה כוללת, אם כי השימוש באנימציה מונע מאיתנו לקבל, במבט, תמונת-על על כל הנתונים. יכול להיות שאפשר להגיע למסקנות השוואתיות על מידת הרוח בשיקגו, “the windy city”, לעומת ערים אחרות. יכול להיות. אבל האינפוגרפיקה הזו עושה כל מה שבידיה כדי להפריע לנו להבין את המידע הזה.

יש לציין שיוצר הגלגל מגדיר אותו כ-“פרוייקט אמנותי” ולא אינפוגרפיקה, והוא יותר נסיון רעיוני של משחק במידע, בדומה ל-DOW Piano, פרוייקט קודם שלו בו נתוני המסחר בבורסה מתורגמים למוזיקה (ואף מילה על דאגלס אדאמס שחשב על זה ראשון) הבעיה עם זה היא שהוא מציב רף אסתטי לאינפוגרפיקות שאח”כ עורכים (וקוראים) דורשים גם מאינפוגרפיקות משמעותיות, בלי התחשבות ביעילות.