אינפוגרפיקה מסוף-שבוע חורפי

הפעם לא ממש שקר, רק הצעת ייעול לויזואליזציה אהובה. החורף והגשם מביאים איתם את אחת ההנאות הקטנות של החיים: בהייה במפת מכ"ם העננים של השירות המטרולוגי. דרך החלון העננים נראים אפורים, אבל על המסך, באנימציה הפרימיטיבית, הם מופיעים בצבעוניות מהפנטת.

צילוםן מסך ממכ"ם גשם של השירות המטראולוגי

צילוםן מסך ממכ"ם גשם של השירות המטראולוגי

טוב, אולי לא הכי מהפנטת, בדרך כל בעיקר כחול וירוק ומבלבל.

צבע הענן מבטא את עוצמת הגשם שהוא ממטיר. סקלת הצבעים נראית לי שרירותית: כחול בהיר < ירוק כהה < ירוק בהיר < צהוב וכו'. כדי להבין איזה ענן יותר כבד, אני חייבת להתעמק במקרא שמופיע מעל המפה (ושגם הוא מבלבל כי הוא מסודר מימין לשמאל). זה חבל, כי אפשר באמצעים פשוטים לבנות מפה שאפשר יהיה להבין במבט אחד.

מאיפה בכל זאת באה סקלת הצבעים? חדי העין, וחובבי צפיה בקשתות בענן, יבחינו שהסקלה לא באמת שרירותית – זאת (פחות או יותר) סקלת אורכי הגל של הצבעים. אבל המח שלנו לא בנוי לחשוב על צבע כעל משתנה סדור. הנה הדגמה מושקעת. אני מניחה שתסכימו איתי שהקלפים הבאים מסודרים לפי הסדר:

קלפים עם כוכבים שנבדלים זה מזה בגודל הכוכב

זה בגלל שגודל הוא משתנה סדור. גם הקלפים הבאים מסודרים פי הסדר:

קלפי הנבדלים זה מזה בבהירות הכוכב

וזה בגלל שמידת כהות היא משתנה סדור. אבל האם הקלפים הבאים מסודרים לפי הסדר? או שלא?

ארבעה קלפים עם כוכבים בצבעים שונים

התשובה: לא ברור. תלוי. לצבע אין סדר טבעי. צריך מקרא.

במקרים מסוימים סקלת אורכי הגל עובדת. לדוגמה, במפות טמפרטורה:

מפת טמפרטורות - ארצות הברית

מפת טמפרטורות של ארה"ב, מתוך הבלוג של Dylan Vester

הסיבה העיקרית שהיא עובדת כאן היא שאנחנו מקשרים היטב בין אדום לחום ובין כחול לקור. אבל כשאנחנו עוזבים את העולם הבטוח של טמפרטורות, ואפילו לעולם הסמוך של כמויות משקעים, הקישור הטבעי הזה אובד (מה גם, שלא ברור עד כמה אפילו מפת החום היתה ברורה אם לא היה בה שום חלק אדום או כתום).

הצעה לפיתרון? להשתמש במידת בהירות של צבע (כמו בדוגמת הקלפים האמצעית) או ברוויה (saturation) של צבע, במקום בכמה צבעים. ערך מוסף הוא שהויזואליזציה יוצאת יותר יפה.

והנה שתי התמונות (שגנבתי מכאן) שמדגימות את הרעיון. מה יותר אינפורמטיבי, ככה:

פסיכדליה בים יפן

או ככה:

תכלת וחום, הצבעים של העונה

איך שגלגל מסתובב לו: מזג האוויר וסחרחורות

image

תלחצו על התמונה כאן למעלה כדי לראות אותה בגודל מלא. לחצתם? יופי. עכשיו תנסו להבין מה בדיוק קורה שם. מה המשמעות של עיגולי הטמפרטורה הקבועים בגודלם, של נקודות המשקעים. חפשו את החיצים שאמורים לסמל רוח. מצאתם? לא נורא, זה יגיע בסיבוב. סיבוב? אה, כן. דמיינו גם שבעוד שורת הערים נשארת במקום, שאר הגלגל, פסי הרקע האפורים, מסתובב לו עם כיוון השעון ללא הפסקה, כשכל פלח מייצג חודש בשנה והחיצים של הרוח, אם יש כאלה, הם באפור בהיר על רקע האפור הבהיר של הגלגל.

מבולבלים? בצדק. את האינפוגרפיקה הזו, גלגל מזג האוויר של Endlundart, גיליתי דרך קישורים של אנשים, שכינו אותו “משגע”, “יפהפה” ו-“מרהיב”, בעוד הם מוסיפים ש-“אנחנו יושבים כבר כמה דקות ומנסים להבין איך לקרוא אותו”, כאלו זה רק מאפיין אסתטי נוסף של הקונסטרוקציה.

גם הטקסט שמלווה את האינפוגרפיקה לא ממש עוזר, ולפעמים רק מבלבל יותר. “הערים מסודרות משמאל לימין ע”פ הטמפרטורה הממוצעת השנתית הגבוהה ביותר”. כשטמפרטורות יחסיות באותה עיר בין חודש לחודש מיוצגות ע”י העיגול הכתום, אבל לא ע”י גודלו חס וחלילה, אלא על ידי השקיפות שלו. כן, העיגולים הקטנטנים הללו נהיים שקופים יותר בחודשים קרים, ופחות בחודשים חמים. וכל זה יחסית לממוצע של אותה עיר, כמובן. עיגול שקוף בניו דלהי הוא עדיין חם יותר, יש להניח, מעיגול כתום עז בדבלין.

ואז עוד יש לנו את הנקודה הכחולה של כמות המשקעים, שברוב המוחלט של הערים היא כל כך קטנה שאי אפשר בכלל להבדיל בין “מעט משקעים” (= נקודה קטנטה) לבין “ממש מעט משקעים” (= נקודה זעירה). “אף עיר ברשימה לא גשומה כמו לאגוס", כתוב בטקסט המלווה, ואני תוהה איך הם הגיעו למסקנה הזו. בתמונת המסך שהבאתי, בין מרץ לאפריל, לאגוס יבשה וסינגפור היא הרטובה ביותר.

יכול להיות שאפשר לקבל את המידע הזה ע”י צפיה בכל נתוני המשקעים בכל החודשים כדי לקבל תמונה כוללת, אם כי השימוש באנימציה מונע מאיתנו לקבל, במבט, תמונת-על על כל הנתונים. יכול להיות שאפשר להגיע למסקנות השוואתיות על מידת הרוח בשיקגו, “the windy city”, לעומת ערים אחרות. יכול להיות. אבל האינפוגרפיקה הזו עושה כל מה שבידיה כדי להפריע לנו להבין את המידע הזה.

יש לציין שיוצר הגלגל מגדיר אותו כ-“פרוייקט אמנותי” ולא אינפוגרפיקה, והוא יותר נסיון רעיוני של משחק במידע, בדומה ל-DOW Piano, פרוייקט קודם שלו בו נתוני המסחר בבורסה מתורגמים למוזיקה (ואף מילה על דאגלס אדאמס שחשב על זה ראשון) הבעיה עם זה היא שהוא מציב רף אסתטי לאינפוגרפיקות שאח”כ עורכים (וקוראים) דורשים גם מאינפוגרפיקות משמעותיות, בלי התחשבות ביעילות.