כשלומדים מתמטיקה בביה”ס, אנחנו מתרגלים שאם הגענו בסוף התרגיל למספר עגול ויפה, כנראה שפתרנו אותו נכון – התוצאה העגולה היא סוג של ספרת ביקורת, שמראה לנו שהתהליך היה נכון. אבל ברגע שיוצאים משיעורי המתמטיקה בחטיבת הביניים, אנחנו רואים שבעולם האמיתי המספרים אף פעם לא כ”כ עגולים. ואפילו הייתי אומר(תוך שאני מסתכן בלחטוא בדיוק במה שהזהרתי ממנו) שכשהמספרים עגולים מדי, או שהגרף יושב לו יותר מדי טוב על הקונצפט שלו, אז אולי משהו כאן לא בסדר, ואולי מישהו עיגל כאן פינות, ועיסה קצת את הנתונים כדי שיצאו יפים.
כל זה לא בא להגיד שסדרת הכרזות של המגזין הפורטוגלי Grande Reportagem אינה מוצלחת (ותודה לגלעד ברזילי על הקישור). המגזין לקח דגלים של 8 מדינות בעולם, ושל האיחוד האירופי, ובנה סביבם אינפוגרפיקות. בזו של ארה”ב, כאן למעלה, האדום מסמל אנשים התומכים במלחמה בעירק, הלבן אנשים המתנגדים לה, והכחול – אנשים שאינם יודעים היכן עירק נמצאת.
בדגל של קולומביה, הצבעים מסמלים את היקף היצוא של בננות (אדום), קפה (כחול) וקוקאין – הצהוב, שהוגדל בערכו היחסי.
אז מצד אחד הכרזות הן אפקטיביות. הבחירה בדגלים כבסיס האינפוגרפיקה היא מאד אפקטיבית בלהדגיש שכאן יש נסיון לגעת במהות של אותן מדינות, בסוגיות הליבה שמגדירות את המדינה, לפחות כפי שהן נתפסות ע”י הציבור בפורטוגל. הטקסטים שמלווים את הכרזות (או לפחות התרגומים שמצאתי) מבטיחים שהנתונים אומתו מול גופים כמו האו”ם ואמנסטי, ובדגל קולומביה, לפחות, ברור לעין שנעשה מאמץ להכניס את הנתונים לתוך הדגל, ולא סתם לזרוק שליש-שליש-שליש (לא, מסתבר שככה זה במקור בדגל קולומביה. כמה מוזר) ויתכן שהגרפיקאי אפילו דאג בפרטי פרטים ליחסי הצבעים בדגל.
אבל מצד שני, קשה להתייחס לאינפוגרפיקות הללו כמביאות נתונים מדויקים. חלוקת הצבעים בפסים על דגל ארה”ב, למשל, מונעת כל דרך לעין האנושית להבין מה בעצם היחס בין הצבעים. בנוסף, העובדה שהפורמט האינפוגרפי הוכתב ע”י הדגל מגדיר לנו מראש איזה נתונים אנחנו יכולים להעביר. בדגל האיחוד האירופי, למשל, שם יש הבדל קיצוני בין הכחול לבין הצהוב, המעצב היה צריך לחפש איזה מסר להעביר ע”י חיפוש נתונים שיתאימו לגרפיקה שלו, מה שקצת שם את עניין ה-“סוגיות מהותיות” בספק.
בסופו של דבר, מדובר בגימיק חביב ביותר, שתופס את העין ומשתמש בעובדה הזו, ללא בושה, כדי להעביר מידע אנקדוטלי. ואין שום דבר רע בזה.