דובי קננגיסר, מיקירי (וכותבי) הבלוג, נתקל היום בכתבה (ישנה, אמנם) בויינט, והזדעק על הגרף שצורף אליה. ובצדק:

הגרף הזה סובל מלא מעט מהבעיות שכבר דיברנו עליהן בעבר כאן בבלוג: קיצוץ בסיס הצירים כדי ליצור הדגשה של הבדלים, ולא סדר גודל אמין. הטעיות בוטות במיקום על מערכת הצירים – אחוז ההצבעה ב-1949 שעומד על 79%, נמצא נמוך יותר על הגרף מאשר ה-77% ב-1996. קפיצות לא פרופורציונאליות בין נקודות מידע שונות, גם בציר ה-Y (המרחק בין 83% ל-85% גדול ביותר מפי שתיים מהמרחק בין 82% ל-83%) וגם בציר ה-X (הציר לא מתקדם באופן רציף, אלא בקפיצות של בין שנתיים לארבע שנים).

אבל מה שמעניין, לדעתי, הוא הדיון שהתפתח בעמוד הפייסבוק של דובי סביב הגרף הזה, שבו הבחינו המשתתפים ברוב הבעיות שבגרף. הגדיל לעשות אחיעד גבריאל לוי והזין את הנתונים לאקסל כדי לצייר גרף עמודות אמין יותר, שזו הטכניקה המומלצת של הבלוג הזה כשהנתונים לא מסתדרים באינפוגרפיקה – מיד אחרי ספירת פיקסלים, כמובן.

הטיה כהטיה, הטיה כהדגשה

אבל חשוב מכך, אני חושב שבדיון עלתה אחת הנקודות החשובות בדיון על אינפוגרפיקה, והיא לשאול מתי הטיה היא הטיה, ומתי היא בחירה לגיטימית שמשרתת את הצגת האינפורמציה?

בתחילת הפוסט קישרתי לגרף שהוצג בערוץ Fox News שמקצץ את מערכת הצירים בגרף אבטלה בארה”ב כדי להפוך תנודה קלה לשינוי משמעותי. שם, לדעתי, יש מניפולציה ברורה והטיה מכוונת. אבל במקרים רבים יכולה להיות הצדקה לגיטימית לקיצוץ מערכת הצירים כשהדיון שהאינפוגרפיקה באה לשרת הוא סביב השינויים, לא סביב סדרי הגודל. אם אני אומר במפורש “בהינתן שלא היו שינויים עצומים בין נקודת המידע שלי, אבל מעניין אותי להסתכל על התנודות אז בואו נעשה zoom in”, זה לגיטימי לחלוטין להתמקד רק בחלק מהגרף. אבל כאן עובד קו עדין מאד בין אותו zoom in שממקד את הדיון, לבין צמצום השיח בצורה שמעלימה נתונים חשובים, או (גרוע מכך), מרמזת על נתונים שלא באמת נמצאים שם, כמו אותו גרף של Fox News.

איך מבדילים בין הדגשה לגיטימית לבין הטיה מניפולטיבית? לא תמיד יש הוכחות ברורות, אבל אחת הדרכים היעילות היא לדבר מפורשות על היעדים שלך. אם לגרף תתלווה פסקת הסבר בה יאמר כי “בגרף הזה בחרנו להתחיל את מערכת הצירים מ-18% כי הדגש שלנו הוא על התנודות”, אז שיתפנו את הקוראים בהחלטות שלנו, הנכחנו את השינויים שעשינו לגרף, וצמצמנו את המניפולטיביות שלו.

כל אינפוגרפיקה תמיד מנסה להעביר מסר, לא רק נתונים יבשים. תמיד יש מידע שמישהו בחר כן לכלול או לא לכלול, כן להדגיש או לא להדגיש. ולא צריך להתבייש זה – אחרי המסר הזה הוא הסיבה שאנחנו בכלל כותבים. אבל ככל שכותבי האינפוגרפיקה יהיו שקופים במניעים ובמטרות שלהם, כך האמינות שלהם תגדל. וככל שאנחנו נדע לקרוא אינפוגרפיקות, כך נוכל לדרוש מהכותבים שלהן את השקיפות הזו.

הצירים הנבחרים

באופן דומה גם הנושא השני שנידון בפתיל אצל דובי יכול להתפרש כהטיה או כבחירה לגיטימית. ציר ה-X, שכאמור מתקדם בקפיצות של מערכות בחירות ולא של שנים, יכול להתפרש כמה דרכים. דובי רואה בזה בחירה לגיטימית – שכן לא ניתן לצייר גרף רציף על אירועים דיסקרטיים שמתרחשים אחת לשנתיים עד ארבע שנים. נמרוד אבישר, מולו, גורס שהעלמת המרחקים האמיתיים בין הנקודות על הגרף מעלימה מידע, שכן תלילות הגרף בין הנקודות גם הוא מידע, והוא הולך לאיבוד – או, גרוע יותר, מציג מיצג שווא – כשאנחנו לא מייצגים את ציר ה-X כראוי.

שתי הגישות תקפות, אבל אנחנו חוזרים לשאלה של מה השאלה שהגרף מנסה להגיד, והאם לשאלת הזמן יש תפקיד כאן או לא. אם הוא לא רלבנטי, כפי שדובי מאמין, אז מוטב היה שהגרף היה מייצג את ציר ה-X לא בשנים, אלא במערכות בחירות (הכנסת השנייה, העשירית, וכו’), כי זו יחידת המידה שנבחרה לייצג את השינוי. אבל אם כבר בחרו לייצג בשנים, כנראה ראוי גם היה לרווח אותם בהתאם. הבחירה לא צריכה להיות בחירה אסטתית – יש משמעות לגרף שמוגדר ע”פ מערכות בחירות (אשר מתייחס, כנראה, למערכת הבחירות כיחידת ההתקדמות הרלבנטית ביחס של ערביי ישראל לבחירות), לבין גרף שמוגדר ע”פ שנים, שכנראה ינסה לטעון ששינויים רציפים לאורך העשורים, גם כשאינם קשורים ישירות למערכת הבחירות, הוא המדד הרלבנטי.

בכל מקרה אני מאד מרוצה מהדיון אצל דובי. לא במעט מכיוון שהם עשו כבר בשבילי את רוב העבודה, אבל גם כי הוא מציג כמה נקודות גישה שונות לקריאה, פרשנות וביקורת על אינפוגרפיקה. וכמה שיש יותר מזה, יותר טוב.