מעמד הביניים החדש

How Much Will Your Taxes Jump

לפני כמה שבועות התפרסמה בוול סטריט ג’ורנל כתבה על עליות המס שצפויות לאזרחי ארה”ב בשנה החדשה. עליות מס אשר ממוקדות ב-1% העשירים ביותר, אבל שכאבו יורגש ע”י “משפחות רבות, מבוססות כמו גם עניות”. הכתבה מוקדשת כולה לעורר זעם קדוש בקורא כנגד אותה הידחפות לתוך כיסו של האזרח שהאמריקאים, בעיקר הרפובליקנים, כל כך אוהבים לשנוא. חלק מזה באמצעות ניסוחים כמו “כל אחד מאיתנו יהיה חייב עד 2,425 דולר נוספים השנה!” – שימו לב ל-“עד” המפליל שם, או כבר הכותרת עצמה, “בכמה יזנקו המיסים שלנו”.

אבל המניפולציה האמיתית באה בצורה גרפית, כחלק מאינפוגרפיקה שנועדה להמחיש איך המיסים ישפיעו עליך, הקורא או הקוראת הממוצעים. ובשביל זה גויס אמן להעביר את הצער  והחרטה העצב הבלתי נשלט של האנשים שישלמו יותר מסים. ומי הם האנשים הללו? אכן, מגוו רחב ופוליטיקלי-קורקט, במבט ראשון. אשת קריירה אסיאתית, זוג פנסיונרים שחורים, אם חד הורית – אכן, כל הספקטרום של החיים האמריקאים! אבל משהו שם צרם לי. ידעתי שאובמה מתכוון להעלות מיסים, אבל למיטה ידיעתי, הם נועדו להשפיע על העשירונים העליונים, ודווקא להקל על העניים יותר, על הגמלאים וקשי היום. זה השלב שנאלצתי לברר כמה נתונים.

image

ע”פ מרשם האוכלוסין האמריקאי, המשכורת החציונית (לא הממוצעת) לבית אב בארה”ב עמדה, בחמש השנים האחרונות, על $52,762. כלומר האם החד-הורית הזו, עם ילדיה העצובים, שתאלץ לשלם ב-2013 יותר משלושת אלפים דולר יותר במיסים, מרוויחה פי חמש מהמשכורת החציונית. למען האמת, אם נמקם אותה בטבלת העשרימיונים (החלופה האמריקאית לעשירונים), אז לא סתם שהאם החד הורית הזו נמצאת בחמישון העליון (שהגבול התחתון שלו הוא כ-101 אלף דולר), היא נמצאת עמוק עמוק בתוכו, וההכנסה שלה היא ב-5% של ההכנסות הגבוהות ביותר בארה”ב.

image

אבל זה לא רק היא. אפילו המשפחה עם ההכנסה הנמוכה ביותר בקרב הדוגמאות, זו של הפנסיונרים, מרוויחים 180 אלף דולר לשנה, שזה לא רק בחמישון העליון, זה אפילו נמצע על הגבול של קבוצת ה-5% היוקרתית, שמתחילה ב-186 אלף. והם עצובים למרות שאחוז המס שהם משלמים אפילו לא עלה! הם עצובים בשביל השכנים שלהם, כנראה. כי אני לא רואה מה רע בלהרוויח מעל 17 אלף דולר בחודש אחרי שיצאת לגמלאות.

image

אבל אני חושב שהנפגעת האמיתית כאן היא אשת הקריירה, שמרוויחה לבדה 230 אלף דולר לשנה. ההכנסה הממוצעת (לא חציונית) לאדם (per capita) עמדה ב-2011, ע”פ אותם נתונים מקודם, על כ-28 אלף דולר בשנה, כלומר יותר מפי שמונה מהממוצע. זה יפה ומכובד, ולכן היא גם שילמה מיסים פדרלים בהיקף של כ-26.8%. אבל אחרי הזנקת המיסים החדשה, היא תשלם כ-28% אחוזי מס! עליה של מעט יותר מאחוז מס, על מי שנמצאת, ככל הנראה, לא רחוק מהמאיון העליון.

למה זה מעצבן? לא בגלל שיש לוול סטריט ג’ורנל אג’נדה. עם זה אין בעיה, ואני לא חושב שהיא מוסתרת או שהיא מנסה להיות מוסתרת. זה מעצבן כי העיתון, בין אם במודע ובין אם מתוך עוורון בתפיסת העולם שלו, לא סופר בכלל את ארבעת החמישונים הנמוכים, וכנראה שגם לא את תשע-עשר העשרימונים הנמוכים מתחת לאנשי ה-5% שמובאים כאן. בין אם יש כאן אמונה שאנשים שלא מרוויחים מאות אלפי דולרים בשנה לא קוראים את הוול סטריט ג’ורנל, נסיון לפנות למעמד ביניים עם איורים עצובים של אנשים שאולי נשמעים כאנשים ממוצעים, אבל הם לא. לכל הרוחות, הם מציינים כמובן מאליו שחלק מההכנסות של אדם מגיע מהשקעות, החל מ-2000 דולר לחודש לרווקה שלנו, ועד ל-15 אלף דולר לחודש (!) למשפחה המבוססת, סכום מהכנסות שמאפשר להם לעזוב את עבודתם, לחיות מהשקעות בלבד, ועדיין להיות ב-5% המכניסים ביותר במדינה.

הם היו יכולים להיות כנים, לפנות את הקורא המבוסס, להגיד מראש שהם מתייחסים להשפעה של שינויי המס על הקורא האמיד, המשקיע. אבל לא, הם ניסו להפוך את זה לקריאה פופוליסטית נגד עליות המס, לעשירים ועניים כאחד. לכן הם בחרו סטריאוטיפים שונים לאילוסטרציות שלהם, וציירו על פניהם מבטים קשי יום של אנשים שלא סוגרים את החודש. קשה.