מפות זה טוב, שחור זה רע

אתר Visual.ly, בלוג ואתר המתמקד בויזואליזציות של מידע, פרסם בתחילת השנה רשימה של “20 ויזואליזציות טובות מ-2011”. פספסתי את הפרסום במקור, אבל עכשיו שנתקלתי בו (ותודה לדורי) אני חושב שאני יכול להוציא ממנו כמה דוגמאות מעניינות לדברים טובים ורעים שקורים בזירה האינפוגרפית.

אחת הדוגמאות מהאתר היא ההדמיה הזו של תפוצת השימוש הבינ”ל בטוויטר על ידי התפלגות השפות השונות בתפוצה גאוגרפית:

אני חושב שלאינפוגרפיקה הזו יש כמה מאפיינים מאד יפים. לדוגמה, אם נתמקד באירופה, נוכל לראות דברים מעניינים:

image

אפשר לראות איך בריטניה מרושתת כולה במשתמשי טוויטר, בעוד בצרפת הדגש הוא על פריז, מוקדים עירוניים גדולים ופסים מיושבים ביניהם (קווים של נהרות? תעלות? לא ברור לי). ברוסיה, באופן דומה אך מוקצן, רואים את הפערים בין מוסקווה וקווי התחבורה ותקשורת שיוצאים ממנה, לעומת הדממה בשאר השטח.

בארה”ב אפשר לראות מאפיינים אחרים, שלא ממש מפתיעים את מי שמכיר את התפלגות האוכלוסיה בארה”ב: כיסוי צפוף וכמעט מוחלט בצפון-מזרח, שימוש אינטנסיבי ההולך ופוחת ככל שמתקדמים מערבה, ודממת אלחוט במדינות המערב – עד שמגיעים לחוף המערבי, שם השימוש מתעורר לחיים.

עד כאן התובנות והיתרונות. אבל אני חושב שיש שני חסרונות מהותיים באינפוגרפיקה הזה.

הראשון הוא הבחירה האסתטית להציג את נתוני השימוש בלבד, בלי שום מידע גאוגרפי אחר כמו הבדלים בין ים ליבשה. אסטית, כאמור, הבחירה היא נועזת ומעניינת – לתת לנתוני השימוש להגדיר גבולות בפני עצמם. אבל בפועל, זה יוצר תמונה שחורה וחסרת פשר ברוב חלקי המפה. איפה כאן אפריקה?במבט ראשון לא ברור איפה נמצא גוש האורות הכחול בצד ימין בלי לפתוח מפה רגילה ולהבין מה הישויות המדיניות שהגושים הללו מייצגים. האם יש משמעות לכך שאפריקה כמעט ולא קיימת בטוויטר? כמובן. אבל ברגע שאי אפשר להבחין בין הגבולות של אפריקה לבין האוקיינוס האטלנטי, זה הופך את ההחשכה של אפריקה לאפקטיבית הרבה פחות. היא פשוט נטמעת ברקע:

אבל מעבר לכך, מה האינפוגרפיקה הזו מנסה להעביר? כי מרבית התובנות שאני קיבלתי, כפי שציינתי לעיל, דיברו על מאפיינים לאומיים. מפת השפות מציירת באופן מדויק גבולות מדיניים, עם מעט נקודות מטושטשות – או, אם נדייק, יש הרבה נקודות מטושטשות ונוכחות של טוויטים בשפות שאינן שפות המדינה המארחת, אבל הם מיוצגים, במקרה הטוב, בפיקסלים בודדים ש”מלכלכים” את מרבד הצבעים של המדינה, ולא ממש תורמים להבנה. אם המטרה היתה להראות תפוצה יחסית של שפות בטוויטר, אולי מפת-חום היתה יעילה יותר. אבל כמו שהיא, היא מראה יותר על תפוצה של טוויטר במדינות שונות, יותר מאשר בשפות שונות.

איפה האינפו ואיפה הגרפיקה?

ערן כ”ץ הפנה אותי לאינפוגרפיקה הזו, שצפה לה ברחבי pinterest ומקורה בבלוג medicalinsurance.org, המרכז מידע על ביטוחים רפואיים בארה”ב.

Pinned Image

אתם מוזמנים, כרגיל, ללחוץ לקבלת תמונה גדולה יותר, ואולי יציק לכן בזמן הצפייה משהו שקפץ לי לעין. והדבר הזה הוא עד כמה אין ממש קשר בין המסר הרשמי של האינפוגרפיקה הזו לבין הגרפים שהוא מביא בשביל להעביר אותו.

הטקסט בא להציג את היתרונות הרפואיים של המריחואנה במגוון נושאים, כמו הקלה על מיגרנות וכאבים כרוניים, האטה בקצב גידול של גידולים סרטניים והרגעה של סובלים מבעיות כגון ADHD או Tourette. אבל לאורך כל הרשימה, הוא נמנע באופן עקבי מלהציג נתונים – בין אם באופן טקסטואלי או גרפי – שבעצם מתייחסים לטענה הבסיסית, זו של היעילות של המריחואנה.

זה לא שחסרות אינפוגרפיקות, חלקן הגיוניות יותר וחלקן פחות. בנושא מיגרנות, למשל, עוגה קטנה תציג לנו את אחוז הסובלים ממיגרנות בהתאמה למגדר. בחלק מהמקרים מדובר באילוסטרציה בלבד, כמו העין המפחידה שמסמנת גלאוקומה, או החרק המאיים שאמור לסמל, אני חושב, דנטריט חולני אצל חולי טרשת נפוצה.

חלק מהמיני-אינפוגרפיקות גם נגועות בטעויות משלהן, כמו #7, שמרמז ש-41% (ולא 4.1%, כמו שהנתון עצמו מובא) סובלים מ-ADD ו-ADHD.

אבל הבעיה האמיתית שלי עם הגרף הזה היא שבעוד הוא משקיע מאמצים בלהפחיד אותנו מהסכנות הבריאותיות שמאיימות עלינו, הוא לא ממש מראה קשר ביניהן לבין המריחואנה. אין כאן נתונים על ההבדל בין חריפות ההתקפים בקרב מעשני מריחואנה לבין הציבור הכללי. אין כאן שום נתון על ההשפעה של ה-THC על מיגרנות, או על אלצהיימר. כל הנתונים שמוצגים כאן הם משניים, משלימים, אבל לא קשורים בשום צורה לטענה המרכזית.

הגרף הזה, בקיצור, הוא המקבילה האינפוגרפיקאית של לצעוק “Won’t someone think of the children!”. הוא מנסה לעורר חשש, דאגה, אפילו פאניקה. יש לנו המון בעיות! אנחנו סובלים ממיגרנות! יש לנו ADHD! אנחנו סובלים מכאבי מחזור! תנו לנו מריחואנה!” אין כאן תוכן. אין כאן מידע רלבנטי. רק קישורים אסוציאטיביים בלתי מבוססים.

סוג של נצחון

הקורא גיא הפנה אותי לאינפוגרפיקה הבאה, הבאה להקביל את הרווחים הרבעוניים של אפל לעומת משכורת ממוצעת של עובד בפוקסקון, המפעל המייצר עבור אפל את מרבית המכשירים:

מה שמעניין כאן הוא לא האינפוגרפיקה עצמה, אלא ההערה, באדום בקטן, בפינה הימנית התחתונה של הגרף: “הנה גרף שמציג את המספרים ביחסים האמיתיים שלהם, למקרה שמישהו ישלח את זה למיגן מקרדל”. מקרדל, למי ששכח, היא עורכת בכירה במגזין ה-Atlantic שפתחה לפני זמן מה במלחמה נגד אינפוגרפיקות מטעות, לשמחתנו הרבה. מה שזה אומר הוא שאנשים מתחילים להיות מודעים לבעייתיות של האינפוגרפיקות שלהם. גם אם הם מביעים את המודעות הזו בצורה צינית ולעגנית, לפחות הם מרגישים צורך להתנצל על כך.

לא שההתנצלות הזו חפה מבעיות. הגרף “התקין” שלהם מבלבל לא פחות, בכך שהוא הופך את הסדר של העמודות (רווחי אפל היו משמאל, עכשיו הם מימין), ומשווה דברים שונים (רווחי אפל לעומת סך כל המשכורות בפוקסקון, לא של עובד בודד), אבל כאן יש הסבר אסתטי: היחס האמיתי בין רווחי אפל לבין משכורת של עובד בודד הוא חסר משמעות, שכן המשכורת תאלץ להיות מיוצגת בפס הדק יותר מפיקסל בודד. ובכל מקרה, המטרה של ההשוואה היא מול סך התשלום של אפל, לא מול עובד בודד.

מפת ההיסטוריה, מציוויליזציות ל-Civilization

דרך שחר הגעתי לאינפוגרפיקה הזו (לחצו להגדלה, כתמיד), שצויירה ע”י אחד ג’ון ב. ספרקס, ככל הנראה היסטוריון, וככל הנראה בשנת 1931. המפה ההיסטורית הזו מתארת את ההיסטוריה האנושית, ע”פ חתך מסוים משנת 2000 לפני הספירה ועד המאה ה-20, כשכל מדינה/עם/ממלכה מדורגת ע”פ דירוג עוצמה כלשהו, שבא להשוות בין השחקנים הבולטים בזירה העולמית בכל תקופה.

אז כן, יש הרבה נקודות ביקורת אפשריות על הגרף הזה, כמו העובדה שהכימות המספרי של העוצמה לא ברור, ולא ברור אם דבר כזה בכלל אפשרי. אפשר לזהות את האירופוצנטריות שעומדת בבסיס הידע שעל פיו בנה ספרקס את המפה, אם כי יש ייצוג לא מועט לסין, הודו ופרס, עדיין חוסר הידע על המזרח די בולט.

אבל מעל הכל, העובדה שהשרטוט הזה צויר לפני שמונים שנה, בלי כלי עזר מתוחכמים יותר מעפרונות שרטוט, היא מרשימה לכל הדעות. הגרף עושה את העבודה באופן מרשים בכך שבכל חתך זמן אפשר במבט קצר להבין מי השחקנים הדומיננטיים והיחס שלהם אחד לשני, בסידור של מזרח-למערב. ואפשר להסתכל מלמטה למעלה לראות את ההיסטוריה של עם מסוים, מהתפתחות לשליטה להיעלמות מוחלטת, לרוב זמן קצר מאד אחרי תור הזהב שלהם. אפשר לראות את הגלגולים של האימפריה הרומית אל תוך הביזנטים, את התפצלות האימפריה של קרל הגדול, והכל באופן מעורר השראה.

וכשדפדפתי במורד ההיסטוריה, לא יכולתי שלא לחשוב על כמה קל יותר יהיה לבנות גרף כזה היום, באמצעים ממוחשבים. בלי לחזור שוב ושוב על אותם צבעים, ועם יכולת לשחק עם הפרמטרים באופן אינטראקטיבי בזמן אמת – למיין לא רק ע”פ מיקום גאוגרפי, למשל, אלא לקבץ על פי דת או מוצא אתני. או שאפשר יהיה לחשב את הניקוד של כל עם לא רק על פי “עוצמה”, מדד לא ברור שכנראה מחושב ע”פ כח צבאי ושטח האימפריה, אלא גם ע”פ מדדים מודרניים ומעניינים יותר, כמו איכות חיים, אחוז יודעי קרוא וכתוב, או מדד כלשהו הבנוי על תוצר תרבותי כלשהו.

רגע…

ואז הבנתי מאיפה הגרף הזה מוכר לי. לא הוא, אלא ממשיכי דרכו הרוחניים, אותם מצאתי לאו דווקא בספרי היסטוריה או בעלונים סטטיסטיים עבי כרס של האו”ם, אלא דווקא במשחקי המחשב. המפה ההיסטורית של ג’ון ספארקס קיימת, בצורה כמעט זהה למקור, בכל גלגול של סדרת משחקי המחשב Civilization, החל מ-1991 ועד ימינו. המשחק, משחק אסטרטגיה ארוך טווח בו השחקן מלווה עם החל משנת 4000 לפנה”ס ועד העתיד הקרוב, תוך שהוא בונה ערים, כובש שטחים, נלחם באויבים אבל גם מפתח טכנולוגיות ומקדם את המפעל התרבותי של הממלכה שלו. ובסופו של כל משחק אתה מקבל מפה כזו, צבעונית, אינטראקטיבית, שמראה את העוצמה היחסית של הממלכה שלך לעומת ממלכות האויב. ועם אפשרות להציג את הדירוג ע”פ פרמטרים שונים.

כל פעם מחדש אני מתרשם מההשקעה שמפתחי משחקי Civilization השקיעו במחקר, בין אם על תרבויות המופיעות במשחק, רעיונות היסטוריוסופיים שנכנסים לאופן המשחק, והנה עוד – גרף עוצמה שמתבסס על העבודה היפה של ספרקס, ששים שנה לפני שהמשחק הראשון בסדרה יצא.

image

אנטי-אינפוגרפיקה

דרך הבלוג FastCo.Design, שהפך לאחרונה לאחד המקורות החביבים עלי לרעיונות אינפוגרפיים, ודרך דורי מיטיב הלכת, הגעתי לאינפוגרפיקה הבאה. שוב, כמו ברוב המקרים, אני ממליץ בחום ללחוץ עליה לקבלת התמונה המלאה:

שוב, גרף יפה המתיימר לתאר את האופציות העומדות מול אדם בבית המרקחת שמנסה למצוא את התרופה המתאימה לו. כביכול, ייצוג גרפי צבעוני של תרשים זרימה (גם הוא, בתורו, אינפוגרפיקה מסורתית לייצג תהליך קבלת החלטות), אבל בפועל לא מדובר כאן בכלי אמיתי שנועד לעזור בהחלטה. העומס החזותי גדול מדי, והנקודה הסופית בתהליך, התרופות עצמן, מיוצגות בכתב כ”כ שגם בהגדלה המלאה אין דרך לקרוא אותן.

אז מה כן המטרה של השרטוט הזה? הוא שורטט ע”י חברת Help Remedies, המשווקת תרופות באופן פשוט יותר – אריזות בבית המרקחת עם תוויות כמו “יש לי כאב ראש” או “יש לי נזלת אלרגית” בלי להכניס את הצרכן לשיתוק מעודף בחירה. השרטוט, אם כך, הוא פרסומת, לא אינפוגרפיקה. הוא לא נועד להעביר נתונים, אלא להעביר רעיון אחד: יש יותר מדי בחירה. קנו אותנו.

כמו בכל אינפוגרפיקה שאנחנו מביאים פה, חייבים תמיד להציף את שאלת האג’נדה: למה מעצב הגרף בחר לעצב אותו כמו שהוא? למה הוא בחר בצבעים שהוא בחר, למה בסוג הגרף, ולמה בסדר שבו הנתונים מוצגים. אבל גם בחירה באינפוגרפיקה רעה היא לפעמים בחירה, מודעת ומוטה ומבוססת אג’נדה. לא כולם רואים את זה ככה, כפי שאפשר לראות מהתגובות לפוסט המקורי ב-FastCo.Design, שמבקרים את האינפוגרפיקה כאילו היא מעידה על חוסר יכולת. היא לא – היא מודעת, היא מכוונת והיא (לדעתי) די אפקטיבית.

אבולוציה של אינפוגרפיקה

image

מאז היום בבוקר נתקלתי בכמה וכמה מקומות באינפוגרפיקות הנ”ל (תלחצו לקבל גרסה ממש ממש גדולה), שמתארת את המרכיבים של 68 קוקטיילים. תכננתי במקור לכתוב פוסט על הטוב והרע באינפוגרפיקה הזו. על איך היא מעבירה חלק מהמידע בצורה יפה (המעגל המרכזי של המרכיבים המרכזיים והפופולריות היחסית שלהם), חלק בצורה סבירה (סוג הכוס בו מוגש הקוקטייל, המצויין ליד שמו), וחלק בצורה חסרת תועלת לחלוטין (הקשרים בין הקוקטיילים למרכיבים, המיוצגים בעזרת חוטי הספגטי הצבעוניים). וכל זה מתייחס בעיקר לאספקטים האינפורמטיביים של התרשים – צריך לזכור שלא מדובר כאן בגרף שמתפרסם בעיתונות, אלא בהדפס לתליה על הקיר. התרשים, במילים אחרות, יפהפה.

אבל אחרי שהתחלתי לכתוב, נתקלתי בפוסט של Pop Chart Lab, האחראים על התרשים, בבלוג העיצוב Fast Company Design. בפוסט הם מציגים את ההיסטוריה של התרשים, החל מקובץ האקסל בו הם קיבצו את הנתונים הגולמיים, ואז לנסיונות שלהם לקבץ את הנתונים במגוון צורות שלא ממש עבדו.

image

ואז, אחרי הם הניחו את הפרוייקט על המדף לכמה חודשים, הם עלו על הרעיון של לרכז את המרכיבים במרכז ואת הקוקטיילים מסביב. משם ממשיכים למשחקי עיצוב, הופכים את הצבעים מרקע לבן ושחור, ובסופו של דבר, בלב כבד, מקצצים יותר מחצי מהקוקטיילים כדי שהגרף כולו יהיה קריא אפילו בקצת.

התוצאה הסופית, כפי שציינתי בהתחלה היא לא אינפוגרפיקה יעילה במיוחד. חלק מהנתונים קשים יותר לקריאה מאשר אם הם עדיין היו בתור אקסל. אבל עדיין מרתק לראות את השיקולים שנכנסים לעיצוב של פרוייקט כזה, הכלים שהם משתמשים בהם, וה-trade offs שנכנסים למוצר הסופי. הקריאה מומלצת בחום. והתרשים – אותו אני אשמח לראות על קיר של באר.