הצבא צועד על… מה בדיוק?

וומבט

וומבט, גם לא קשור. מתוך האתר wombat.net

"לפי נתונים שנאספו במפקדת קצין המילואים הראשי, בפיקודו של תת-אלוף שוקי בן ענת, כבר היום כ-84% מהיישובים שמהם באים חיילי המילואים הם יישובים קטנים שבהם פחות מ-2,000 תושבים. אמנם בצה"ל מסבירים כי רישום זה מבוסס על נתונים הנשמרים במאגרי המידע הצבאיים, ולאו דווקא מתאימים למקום מגורי חייל המילואים, אך עדיין מדובר בנתון שמעמיד בסכנה את התפישה של צה"ל כצבא העם – גם במילואים." (הארץ, קצין בכיר: "שירות המילואים גולש לפריפריה החברתית והגיאוגרפית", כותרת ראשית ביום שישי האחרון).

אולי תרצו לדעת בהקשר זה שלפי נתוני הלמ"ס מ-2010, 80.1% מהישובים בישראל הם ישובים קטנים של פחות מ-2,000 תושבים (ליתר דיוק: 951 מתוך 1186 יישובים).

אתם מוזמנים לחפש בכתבה נתונים שבעצם קשורים לכותרת הסנסציונית על הגלישה לפריפריה. אולי זה שלרוב הגדול של המילואימניקים השכלה על-תיכונית.

(תודה לעפר)

אינפוגרפיקה מסוף-שבוע חורפי

הפעם לא ממש שקר, רק הצעת ייעול לויזואליזציה אהובה. החורף והגשם מביאים איתם את אחת ההנאות הקטנות של החיים: בהייה במפת מכ"ם העננים של השירות המטרולוגי. דרך החלון העננים נראים אפורים, אבל על המסך, באנימציה הפרימיטיבית, הם מופיעים בצבעוניות מהפנטת.

צילוםן מסך ממכ"ם גשם של השירות המטראולוגי

צילוםן מסך ממכ"ם גשם של השירות המטראולוגי

טוב, אולי לא הכי מהפנטת, בדרך כל בעיקר כחול וירוק ומבלבל.

צבע הענן מבטא את עוצמת הגשם שהוא ממטיר. סקלת הצבעים נראית לי שרירותית: כחול בהיר < ירוק כהה < ירוק בהיר < צהוב וכו'. כדי להבין איזה ענן יותר כבד, אני חייבת להתעמק במקרא שמופיע מעל המפה (ושגם הוא מבלבל כי הוא מסודר מימין לשמאל). זה חבל, כי אפשר באמצעים פשוטים לבנות מפה שאפשר יהיה להבין במבט אחד.

מאיפה בכל זאת באה סקלת הצבעים? חדי העין, וחובבי צפיה בקשתות בענן, יבחינו שהסקלה לא באמת שרירותית – זאת (פחות או יותר) סקלת אורכי הגל של הצבעים. אבל המח שלנו לא בנוי לחשוב על צבע כעל משתנה סדור. הנה הדגמה מושקעת. אני מניחה שתסכימו איתי שהקלפים הבאים מסודרים לפי הסדר:

קלפים עם כוכבים שנבדלים זה מזה בגודל הכוכב

זה בגלל שגודל הוא משתנה סדור. גם הקלפים הבאים מסודרים פי הסדר:

קלפי הנבדלים זה מזה בבהירות הכוכב

וזה בגלל שמידת כהות היא משתנה סדור. אבל האם הקלפים הבאים מסודרים לפי הסדר? או שלא?

ארבעה קלפים עם כוכבים בצבעים שונים

התשובה: לא ברור. תלוי. לצבע אין סדר טבעי. צריך מקרא.

במקרים מסוימים סקלת אורכי הגל עובדת. לדוגמה, במפות טמפרטורה:

מפת טמפרטורות - ארצות הברית

מפת טמפרטורות של ארה"ב, מתוך הבלוג של Dylan Vester

הסיבה העיקרית שהיא עובדת כאן היא שאנחנו מקשרים היטב בין אדום לחום ובין כחול לקור. אבל כשאנחנו עוזבים את העולם הבטוח של טמפרטורות, ואפילו לעולם הסמוך של כמויות משקעים, הקישור הטבעי הזה אובד (מה גם, שלא ברור עד כמה אפילו מפת החום היתה ברורה אם לא היה בה שום חלק אדום או כתום).

הצעה לפיתרון? להשתמש במידת בהירות של צבע (כמו בדוגמת הקלפים האמצעית) או ברוויה (saturation) של צבע, במקום בכמה צבעים. ערך מוסף הוא שהויזואליזציה יוצאת יותר יפה.

והנה שתי התמונות (שגנבתי מכאן) שמדגימות את הרעיון. מה יותר אינפורמטיבי, ככה:

פסיכדליה בים יפן

או ככה:

תכלת וחום, הצבעים של העונה

אינפוגרפיקה קאלט

מכירים קארגו קאלט? כתות כאלה שנולדו באיי האוקיינוס השקט אחרי מלחמת העולם השניה. בזמן המלחמה חזו הילידים במטוסים צבאיים נוחתים באי ובחובם מיני אוצרות. בסוף המלחמה, כשהבסיסים ננטשו והמטוסים המיטיבים לא שבו, הילידים החלו לבנות חיקויים של מסלולי נחיתה, מגדלי פיקוח וציוד שידור כחלק מפולחן להחזרתם.

אז הנה קארגו קאלט של אינפוגרפיקה מ"דה-מרקר" (ליחצו על התמונה לקובץ pdf מלא):  סטטוסים מהפייסבוק, עם משהו שנראה כמו גרף עמודות בצד אחד ומשהו שנראה כמו גלובוס בצד השני, והכל על רקע תכול אופנתי. יש לי רק הצעה אחת לשיפור: כותרות בחום אופנתי. האדום עושה לי קצת אקסל.

שתהיה לכם אחלה שנת 2012.

(תודה לאמא)

כבר חשבתם שזה רק עניין חזותי, אבל מתברר שבכל זאת בילפו אתכם

הפוסט הקודם שלי עסק על הגרף הבא:

גרף מתוך המאמר "המחיר של אנרגיה ירוקה", דה-מרקר, יוני 2010

כתבתי שם:

הסיפור שהאינפוגרפיקה הזאת מספרת הוא ש"שבעה מיליארד אנשים צריכים הרבה מאד אנרגיה". הסיפור נבנה כך: הגרף מראה שהגידול בצריכת הנפט תואם בצורה כמעט מושלמת גידול באוכלוסיית העולם. כל אדם חדש מוסיף כמות קבועה לצריכת הנפט/אנרגיה. כל אדם צורך כמות קבועה של אנרגיה. כל אדם צריך כמות קבועה של אנרגיה. לכן אין דרך לצמצם בצריכת האנרגיה ממקורות פחמניים בלי "למצוא שלושה מיליארד מתנדבים שיהיו מוכנים להחזיר ציוד ולפרוש מהעולם".

הפוסט הקודם עסק בסוג הגרף. טענתי שגרף עמודות לא מתאים לסיפור הזה; בכל זאת בסופו של דבר הגעתי לגרף הבא, והוא מספר בדיוק את אותו סיפור: צריכת הנפט לנפש כמעט לא השתנתה מאז 1985.

רק שזה סיפור משונה: מספר המכוניות לנפש בכל העולם גדל בתקופה הזאת. בעולם המתפתח הוא גדל בעשרות אחוזים. בסין הוא גדל במאות אחוזים1.  איך ייתכן שצריכת הנפט לנפש לא עלתה?  וזה לא רק מכוניות. יש גם יותר טיסות, ויש חוות השרתים של גוגל, ויותר מוצרי צריכה, והיד נטויה. רמת החיים בעולם עלתה ב-30 השנה האחרונות. התל"ג העולמי לנפש (שמשמש כמדד לרמת החיים) עלה פי יותר מ-32. וברמת חיים יותר גבוהה, ציפיתי לצריכת אנרגיה יותר גבוהה.

אז מה קרה פה? נפט הוא רק אחד ממקורות האנרגיה שלנו (בנוסף לפחם, גז טבעי, מקורות אנרגית בעירה מתחדשים, אנרגיה גרעינית, אנרגית מים, רוח, שמש ואנרגיה גאותרמית). מאז שנות השבעים חלקו של הנפט בצריכת האנרגיה העולמית הולך ויורד3, לטובת כל יתר המקורות. אם רוצים להעריך כמה אנרגיה צורך אדם, אין שום סיבה להסתכל רק על צריכת הנפט4:

אהה, עליה מתמשכת. הרבה יותר הגיוני.

(דרך אגב: עדיין – העליה קטנה בהרבה מהעליה בתל"ג באותה תקופה. מסתבר שהתייעלנו בצריכת אנרגיה.מכירים את המדבקות הצבעוניות של דירוג אנרגיה של מכשירי חשמל? מכירים את זה שמכוניות עושות מספר שונה של קילומטרים לליטר?  אותה כמות אנרגיה יכולה "לקנות" לנו כמות שונה של תועלת. אפשר לראות את זה גם כשמשווים בין מדינות שונות: אמריקאי צורך כמעט פי שניים אנרגיה מיפני, למרות שהתל"ג לנפש של ארה"ב גבוה רק ב-15% מהתל"ג היפני5 (עוד בנושא זה כאן).

נחזור לדה-מרקר. יכול להיות שזו טעות תמימה. ייתכן שאלה הנתונים שהיו בידי הכותב או האינפוגרפיקאי, והם הניחו שנתוני צריכת הנפט משקפים את נתוני צריכת האנרגיה הכוללת. אבל מותר גם לפתח תאוריית קונספירציה.

הבחירה להציג את הנפט בלבד משרתת את הטיעון בצורה לא הוגנת. אם צריכת האנרגיה היתה גדלה בדיוק כמו אוכלוסיית העולם, היינו אמורים להסיק שאז כנראה שאין ברירה, זה מה שצריך. אבל צריכת האנרגיה גדלה יותר מאוכלוסיית העולם. אז אולי בעצם זאת בחירה שלנו? אולי היינו יכולים להסתפק בפחות? ומצד שני, צריכת האנרגיה גדלה פחות מהתל"ג. אולי אפשר  להמשיך לייעל את צריכת האנרגיה ולהמשיך לעלות ברמת החיים תוך הקטנת הנזק לסביבה?

אז כן, הרבה אנשים צורכים הרבה אנרגיה. אבל כמה אנרגיה הם צריכים? תכל'ס, אין לי מושג. אבל כנראה שגם לדורון צור, מנכ"ל, אין מושג. רק הרבה רטוריקה.

(לא מאמינים לי? משעמם לכם? כל הנתונים לגרפים בפוסט הזה ובפוסט הקודם נמצאים בקובץ הזה להנאתכם).

  1. לא מצאתי נתונים מסודרים על מספר כלי הרכב בעולם, אבל מושג כללי אפשר לקבל כאן. []
  2. נתוני הבנק העולמי כאן []
  3. לדוגמה בקובץ האקסל הזה של ממשלת ארצות הברית או בקובץ ה-pdf הזה של סוכנות האנרגיה הבינ"ל. []
  4. הגרף בנוי מנתוני הבנק העולמי, כאן. []
  5. נתוני 2009 []

אולי נתחיל פה תחרות לאינפוגרפיקות רעות בדרכים מקוריות

האינפוגרפיקה הבאה התפרסמה ב"דה-מרקר" ביוני 2010. היא ראויה לתשומת לב בעיני למרות עתיקותה כי היא רעה באופן מקורי במיוחד:

גרף מתוך המאמר "המחיר של אנרגיה ירוקה", דה-מרקר, יולי 2010

הסיפור שהאינפוגרפיקה הזאת מספרת הוא ש"שבעה מיליארד אנשים צריכים הרבה מאד אנרגיה". הסיפור נבנה כך: הגרף מראה שהגידול בצריכת הנפט תואם בצורה כמעט מושלמת גידול באוכלוסיית העולם. כל אדם חדש מוסיף כמות קבועה לצריכת הנפט/אנרגיה. כל אדם צורך כמות קבועה של אנרגיה. כל אדם צריך כמות קבועה של אנרגיה. לכן אין דרך לצמצם בצריכת האנרגיה ממקורות פחמניים (נפט, פחם וגז טבעי) בלי " למצוא שלושה מיליארד מתנדבים שיהיו מוכנים להחזיר ציוד ולפרוש מהעולם" (המחיר של אנרגיה ירוקה – פגיעה ברווחה העולמית, דורון צור, דה-מרקר 20/6/2010). יותר על הסיפור הזה בעתיד. עכשיו אני רוצה להתרכז בתרשים עצמו.

לקחתי את נתוני הגרף, הכנסתי אותם לאקסל, וציירתי גרף בעצמי. תראו מה יצא:

אותם נתונים, אבל שנת ה-ש' היא 1965

סיפור אחר לחלוטין, אה?

מה שהשתבש פה הוא השימוש בתרשים מסוג אשכולות של עמודות כדי לתאר שתי סדרות מספרים שונות לחלוטין. העמודה הלבנה הראשונה מימין מייצגת ערך 87, והעמודה האדומה הסמוכה לה מייצגת ערך 6.8. הן בערך באותו גובה. זאת בעיה.

בגרף עמודות אמורים לבחור סקאלה פעם אחת. במילים אחרות, בוחרים גודל לעמודה אחת ומציירים את כל השאר בפרופורציה. אבל כאן יש שתי סדרות נתונים לא קשורות, ולכן חייבים לבחור סקאלה פעמיים: לבחור גודל לשתי עמודות, אחת לבנה ואחת אדומה, ורק אז לצייר את כל השאר בפרופורציה. זה משאיר למשרטט את הבחירה של "שנת ה-ש'", השנה שעמודותיה יהיו שוות, והבחירה הזאת יכולה להפוך את הסיפור שעולה מהגרף. בגרף של דה-מרקר, שנת ה-ש' היא 2005. בגרף שלי שנת ה-ש' היא 1965. הסיפור של דה-מרקר הוא על מתאם בין הגידול באוכלוסייה לגידול בצריכת הנפט, הסיפור שלי הוא על צריכת נפט שגדלה הרבה יותר מהר מהגידול באוכלוסייה.

לצורך השוואה, הנה גרף שבו שנת ה-ש' היא 2010:

ועכשיו שנת ה-ש' היא 2010

הגרף המקורי של דה מרקר הוא לא שקר גדול יותר מהגרפים שלי. הבעיה היא בבחירת סוג התרשים. תרשים מסוג כזה מתאים להצגת סדרות נתונים תואמות: מספר לקוחות פלאפון לעומת מספר לקוחות סלקום. מחיר קילו תפוחים לעומת מחיר קילו תפוזים. במקרים כאלה הקשר בין העמודות הוא טבעי, ויש רק סקאלה אחת.

מה היה צריך לעשות במקרה זה? הנה שתי אפשרויות. הראשונה היא להציג את אחת מהסדרות בעמודות, ואת השניה בעקומה1:

ובא לציון גואל

האפשרות השניה היא לשרטט את מה שבעצם מעניין אותנו: כמה חביות נפט צורך אדם ביום.

ומשיח לירושלים

וכאן הגענו לבעיית אינפוגרפיקה קלאסית: גרפים יפים וגרפים שאופים. השרטוט האחרון נותן את המידע המדויק ביותר לגבי השאלה האם בני אדם צורכים כמות קבועה של נפט. מבט אחד מספיק כדי לענות (פחות או יותר, אבל רק מ-1985). אבל קשה לא להסכים שזה גרף משעמם. להחריד. הפיתרון המאוזן בין קצת עניין ויזואלי לבין הצגה נכונה של הנתונים הוא כנראה הגרף הקודם,  המשלב עמודות ועקומה.

ועד כאן האינפוגרפיקה. אבל אחרי כל ההתעמקות הזאת בצורה, אנחנו נשארים אם שאלה פתוחה: כמה אנרגיה באמת צריכים 7 מיליארד בני אדם? והאם הפיתרון הירוק היחיד הוא העלמות של חצי מהאנושות?  לשאלות האלה אחזור (בלי נדר…) בהמשך.

  1. חדי העין שמו לב שבשני הגרפים הראשונים שלי חסרו ערכים על הצירים האנכיים. שימוש בגרף אשכולות-עמודות עם שתי סקאלות שונות הוא רעיון כל כך רע, שאקסל לא נותן לכם לעשות את זה. כדי לצייר את הגרפים הקודמים נאלצתי לבצע תעלולים, שבגללם גם נעלמו הצירים. עכשיו שחזרנו לקרקע בטוחה, אפשר היה להשיב את הצירים. מסתבר שלפעמים צריך לחשוב אם אולי יש סיבה טובה שאי אפשר לעשות משהו באקסל. []

שלום עולם + המלצות צפייה

בעצם, אני רציתי להקים את הבלוג הזה. המון פעמים חשבתי על זה. הרי הותק שלי בהתבכיינות צייקנית דיון שיטתי בנושאי הבלוג הזה מגיע לזמן שכתבתי על העוגה שחברת חשמל אפתה, ואפילו לתחקיר הארכני המופתי בשני חלקים על אמהות במשרות חלקיות.

והנה בא אבנר והקים את הבלוג במקומי. התחננתי קצת, והוא הרשה לי לכתוב בו גם.

החלטתי לקבל את פני עצמי בפוסט לא בכייני עם המלצות על דברים טובים. אז הנה.

במרץ השנה התקיים אירוע בנושא ויזואליזציה בלונדון, במסגרת סדרת מפגשי גיקים מדע וטכנולוגיה בשם sameAsכאן נמצאת תוכנית הערב שכוללת בתורה קישורים לצילומי כל ההרצאות. אני ממליצה במיוחד על ההרצאות של נח אילינסקי ואלסטר דאנט, שניהם מקצועני אינפוגרפיקה שמספרים על הדברים שהם עושים, ועל ההרצאה של ברוק קראפט שמיפה את הבוריס בייקס (הגרסה הלונדונית של תל-אופן), שזה מגניב.

אה, ואם אתם מעדיפים עברית – נראה לי שאבנר שכח לספר לכם שההרצאה שלו מ-11:11, שנושאת את אותו שם כמו הבלוג הזה, זמינה ביוטיוב.