דם חזק מהגיון

כל הרשת – טוב, אולי רק החלק של הרשת שמתעניין באינפוגרפיקות – סערה שלשום סביב תרשים שהתפרסם בסוכנות הידיעות רויטרס בנוגע לחוק Stand Your Ground, חוק שנוי במחלוקת בפלורידה שמאפשר שימוש בנשק חם במצבים בהם אתה חושש לחייך, גם אם לא בחרת קודם באפשרות של להתרחק ממקור הסכנה, כפי שמחייב החוק במדינות אחרות בארה”ב. התרשים הנ”ל נסוב סביב מספר מקרי הרצח עם כלי ירי מאז שהחוק נכנס לתוקף, והוא… טוב, אני אתן לכם להבין לבד מה הבעיה בו.

Florida gun deaths

ובכן, הבעיה הראשית של הגרף היא שהוא הפוך. פשוט הפוך. ציר ה-Y מתקדם כלפי מטה, מה שיוצר אצל הקורא הסביר את ההרגשה שחוק Stand Your Ground ב-2005 הקטין משמעותית את כמות מקרי הרצח, בעוד האמת היא הפוכה – כניסת החוק לתוקף כמעט והכפילה את המקרים (יותר מ-800 בשנה!), זינוק שקצת התמתן, אבל לא חזר למימדים הקודמים.

הבעיה כאן ברורה, ורבים הצביעו עליה. אבל משהו יותר מעניין התפתח מכאן. לאחר שהתרשים התחיל לרוץ לו בטוויטר, התקבלה תגובה מאותה C.Chan שחתומה עליו – אחת Christine Chan, שמתארת את עצמה בחשבון הטוויטר כ-“עיתונאית גרפית ברויטרס אסיה”, מה שאומר שהיא כנראה הקריסטין צ’אן הנכונה. תגובתה נראתה לי מדהימה:

כלומר מישהו שתפקידה הוא להשתמש בגרפיקה כדי לדווח על חדשות ונתונים לא מבינה איך ציר Y שמתקדם הפוך מטה את התפיסה של הקורא, כאילו הנתון ירד ולא עלה – ראיתם איך אי אפשר לנתק את המילים הללו מההקשר המרחבי שלהן? “זו רק העדפה”, היא אמרה, כאילו שגרף עולה לא מכבד את המוות, איכשהו. אני מקווה – ממש מקווה – שזה רק תירוץ לכסות על החלטה אומללה, ולא מה שצ’אן באמת מאמינה בו.

בציוץ נוסף, צ’אן אמרה כי הושפעה מהגרף הזה, שמציג את כמות ההרוגים במלחמת ארה”ב בעירק (כאן תצוגה חלקית):

image

גם כאן יש לנו גרף של הרוגים, וגם הוא הופך את ציר ה-Y, אבל הוא עושה הרבה דברים אחרים כדי למנוע בלבול. נתחיל מזה שציר ה-X נמצא בראש התרשים, ולא בתחתיתו, מה שמרמז שמשם מתחילה הספירה. בנוסף, השימוש בהערות טקסטואליות בגוף התרשים, בחלק הלבן, עם חצים שמצביעים על העמודות מבהיר מאיזה כיוון זה ה”בחוץ” ומה ה”בפנים”. ולבסוף, העמודות הפנימחות באדום כהה – אלה שמייצגות את ההרוגים של ארה”ב ובעלות בריתה, כלולות בתוך העמודות הגדולות, ומבהירות, שוב, מאיפה צריך להסתכל על הגרף.

בתרשים של צ’אן לא היו אף אחד מאלה. הטענה היחידה שעוד איכשהו יכולה לעבוד היא שהיא השתמשה באדום כסמן של דם ומוות, וככל שהאדום גואה, כך גם מקרי המוות – אבל זה מעט מדי, ולא ברור מספיק, ובגדול מראה שהמחשבה שהוגדשה לגרף הזה הוקדשה רק לרמה העיצובית, אולי הסימבולית, אבל בשום שלב לא הושקע מאמץ לגרום לגרף הזה להיות נהיר וברור לקרוא – וזאת בהנחה, כמובן, שלא מודבר כאן בהטעיה מכוונת.

גם צ’אן הבינה שאי אפשר ממש להגן על הטעות הזו. הציוץ האחרון שלה היה “תודה על הפידבק. אני מסכימה שציר ה-Y ההפוך עלול להיות מבלבל, ואולי היה מטעה מדי, במקרה הזה”.

אני חושב שזה הכי הרבה שאפשר לקוות לו, בסיטואציה הזו.

6 תגובות על הפוסט “דם חזק מהגיון

  1. אם נסתכל לרגע הנתונים אז נראה שהחוק לא הצליח להעלות את האלימות בחזרה לרמה של התחלת הדאטה בתחילת שנות ה-90. אולי בסופו של דבר ההיסטוריה מנצחת את ההיסטריה?

    • החוק נראה כקשור (לא הייתי אומר "גרם ") למאות מקרי רצח, הפיכה של מגמה חיובית של עשור, וטרנד עכשווי שלילי. והעובדה שהוא לא הצליח לעקוף עדיין שיא שלילי שנקבע בשרירותיות (או ע"פ כוונה לא ידועה) כתחילת מערכת הצירים, זה אומר שהוא לא הכשלון שאומרים שהוא?

      • את מה שכתבת "ההיסטוריה מנצחת את ההיסטריה" די מסכם, וזה מה שהתכוונתי. לא התכוונתי שהחוק הוא הצלחה גדולה. ואתה צודק שנקודת ההתחלה היא שרירותית אבל זה הדאטה שעומד מול עיני כרגע (והוא מתאים לדאטה שאני מכיר ממקורות אחרים).

  2. אני חושבת שחשוב לציין, לפחות כהערה, (יכול להיות שהתייחסתם לכך כברור מאליו) שברור שהצגת הגרף בצורה זו ובצבעים אלו מטרתה לדמות דם זולג על קיר לבן, ואולי בכך הציון מתייחס לחוסר כבוד למוות, תמונה של קיר עליו נשפך דם יוצרת איזה אסטיטזציה של המוות ובכך מוזילה אותו.

    • אני חושב שהמצב הפוך. האינפטגרפיקה שצ'אן הביאה כהשראה ניסתה להעביר במפורש, תחושה של טיפות דם נוטפות. צ'אן ניסתה לעשות משהו דומה, על פי אחד הציוצים שלה.

  3. הגרף של ההרוגים בעיראק אכן נראה באופן מאוד מרשים כמו דם על קיר. אבל הגרף של צ'אן הצליח להרוס גם את האפקט הזה, למשל באמצעות קו שחור על הגרף, שהיה חסר בגוף המקורי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *